עפ"ת 1376-05-16 קליין נ' מדינת ישראל

1.הערעור בתיק זה נסוב תחילה על הכרעת הדין מיום 29.12.15 כמו גם על ההחלטה שניתנה ביום 7.1.16 (להלן בהתאמה: הכרעת הדין והכרעת הדין המשלימה) שניתנו בתיק ת"ד 1374-07-09 ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטת כרמית פאר גינת) (להלן : בית משפט קמא), והופנה לחילופין כלפי גזר הדין שניתן בתיק הנ"ל ע"י בית משפט קמא נגד המערער ביום 14.3.16 (להלן: גזר הדין). בית משפט קמא הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שעניינן: התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: פקודת התעבורה) ובעבירה של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2)(3) לפקודת התעבורה. בית משפט קמא השית על המערער בגזר הדין את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של חודש ימים שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירות של נהיגה הגורמת לתאונה המסבה חבלה של ממש, או עבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים ללא ניכוי הפסילה המנהלית, פסילה מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך  3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה ויורשע בגינה. יצוין בנקודה זו כי המערער חזר בו בדיון בפניי ביום 03/07/2016 מערעורו על הכרעת הדין ומיקד את ערעורו בגזר הדין בלבד - בעונשי המאסר והפסילה בפועל, זאת כפי שיובהר להלן.

כתב האישום

2.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 27.3.08 סמוך לשעה 15:00 נהג המערער ברכב פרטי בכביש 2 מכיוון צפון לדרום והגיע סמוך לק"מ 72.270 כשהוא נוסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבים. באותה עת עסק השוטר א.מ.  (להלן: השוטר) בהפעלה של מכמונת מהירות. נטען בכתב האישום כי השוטר החנה את רכב המשטרה שלו בצד ימין הדרך ועמד סמוך לשול הימני, תוך שהוא מסמן לרכב פרטי נהוג בידי גלית פולק (להלן: גלית) לעצור בצד הדרך, שאז הרכב הנ"ל נעצר והשוטר החל לחזור לכיוון הרכב המשטרתי. נטען כי המערער נהג ברכב ברשלנות בכך שעל אף שהבחין בשוטר, לא האט מהירות נסיעתו על מנת למנוע פגיעה או סיכון, בלם באיחור, פגע בשוטר עם החלק הקדמי של רכבו והעיף אותו לכביש (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה נחבל השוטר חבלות של ממש וכמו כן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

גזר הדין

3. בבואו לגזור את דינו של המערער, בחן בית משפט קמא את רף הרשלנות שיש ליחס למערער במקרה דנן, בהינתן האשם התורם אותו ניתן לייחס לשוטר. בית משפט קמא שב וציין,כאמור בהכרעת הדין, כי המערער יכול היה להבחין בשוטר מבעוד מועד. הוטעם, כי נהגים אחרים- גלית, למשל, הבחינו בשוטר, ונהגו בהתאם. מנגד, הובהר בגזר הדין כי לא ניתן להתעלם גם מרשלנותו של השוטר. הוטעם בנקודה זו, כי כניסה של אדם לכביש מהיר, גם אם זו נעשית במסגרת תפקיד משטרתי, היא פעולה חריגה, זאת גם כאשר שוטר נכנס לכביש כשהוא לובש וסט צהוב, מאותת לרכב לעצור ואזי חוזר חזרה לצד הכביש. בית משפט קמא קבע כי התנהגות זו חריגה ויוצרת סיכון תעבורתי משמעותי, המחייבת את הנהגים בדרך להגיב באופן חריג, לרבות באופן של בלימת חירום.

4.בסיכומו של דבר, קבע בית משפט קמא כי רף הרשלנות אותו יש לייחס למערער הוא רף רשלנות שבין בינוני לנמוך, תוך שהביא בחשבון את האשם התורם המשמעותי מצידו של השוטר.

5.אל מול אלה שם בית משפט קמא לנגד עינייו, כאמור בגזר הדין, את תוצאותיה של התאונה. בית משפט קמא הבהיר, כי כתוצאה מהפגיעה נגרמה לשוטר נכות צמיתה ששינתה את כל מהלך חייו. הוטעם, כי השוטר סובל מנכות קשה, מכאבים וממגבלות. עוד צוין, כי מדובר במי שיכולתו התפקודית בעבודה נפגעה, דבר המשפיע על הכנסתו.

6. במסגרת השיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירה ציין בית משפט קמא את עברו התעבורתי של המערער. צוין כי בעברו של המערער הרשעות בביצוע עבירות דומות, אם כי מדובר בעבירות שנעברו זמן רב לפני התאונה. עוד צוין, כי מאז התאונה לא צבר המערער הרשעות תעבורה בעבירות חמורות המעידות על נהיגה בחוסר זהירות. עוד נלקחו בחשבון, במסגרת השיקולים הנ"ל, תרומתו הרבה של המערער לחברה שאף באה לביטוי בהצלת חיי אדם.

7. לפיכך ולאחר שעיין באסופת הפסיקה שהוצגה בפניו, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה הראוי בענייננו נע בין אי הטלה כלל של מאסר (גם לא מותנה) לבין עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, בצד פסילה בפועל של רישיון הנהיגה, לתקופה שנעה בין 10 חודשים לבין 5 שנים, זאת לצד עונש פסילה מותנה, קנס כספי ופיצוי לנפגע. בית משפט קמא סבר כי בנסיבות התיק שבפניו, יש מקום להטיל על המערער ענישה הנעה על הצד הנמוך של מתחם הענישה. הוטעם, כי לאור תרומתו ההתנדבותית של המערער במהלך השנים, מחד, ובהינתן עברו התעבורתי של המערער, מאידך, יש מקום להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל קצר, שירוצה בדרך של עבודות שירות.