עפ"ת 13511-10-14 טואפשה נ' מדינת ישראל

נתוני רקע

1.בפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, שניתן ביום 8.9.14, מפי כב' השופט א' קאופמן, במסגרתו נגזרו על המערער 7 חודשי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 15 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים והתחייבות כספית בסך 4,000 ₪ למשך שנתיים.

2.כנגד המערער הוגש כתב אישום בתיק תת"ע 9787-08-13 בבית משפט לתעבורה בעכו, בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970 ונהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל 6 חודשים – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

3.בעובדות כתב האישום נאמר כי בתאריך 27.8.13 נהג המערער בכביש בשפרעם ונעצר לביקורת על ידי שוטר. המערער נהג ברכב כאשר הודע לו כי הוא פסול מנהיגה בשני תיקים שהתנהלו בבית משפט לתעבורה בחיפה, במסגרתם נגזרו עליו 12 חודשי פסילה בנוכחותו. עוד נאמר בכתב האישום כי המערער נהג ברכבו באותה עת, כשאין לו תעודת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב וכאשר רישיון הנהיגה שלו פקע עוד בחודש יוני 2007.

גזר הדין של בית משפט השלום  

4.בגזר דינו, ציין בית משפט קמא כי מדובר בנהיגה בפסילה כפולה. האחת, חושבה למשך 10 חודשים מיום 18.11.12 והשנייה, לא חושבה כלל. עוד נאמר כי עיון בגיליון הרשעותיו של המערער מגלה כי לחובתו עבירה קודמת משנת 2008 בגין נהיגה ללא רישיון בתוקף לאחר שרישיונו פקע בשנת 2006. בנוסף, לחובתו של המערער מספר לא מבוטל של עבירות קודמות של נהיגה ברכב בלא רישיון נהיגה בתוקף או רישיון רכב תקף, ובסך הכל 40 הרשעות קודמות. בית המשפט הוסיף כי לחובת הנאשם מאסר מותנה למשך 7 חודשים, שנגזר עליו עקב עבירות קודמות. בהקשר זה הפנה לכלל לפיו עונש מאסר מותנה יש להפעיל ובדרך כלל אף במצטבר לכל עונש בשל עבירה נוספת. לאור זאת, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה הראוי לעבירה הינו מאסר בפועל לתקופה כוללת שנעה בין 8 ל-12 חודשי מאסר, וזאת לצד עונשים נוספים.

5.בית משפט קמא הפנה לתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער, ממנו עולה כי מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, נשוי ואב לשלושה ילדים. שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שהבין את חומרת מעשיו ועל מנת למנוע את חשיפתו לחברה עבריינית שעלולה לפגוע בסיכויי שיקומו בעתיד, הומלץ להימנע מהטלת מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי לאחר ששקל את נסיבות המקרה ועיין בתסקיר, לא ראה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן. בהקשר זה נאמר כי שיקולי שיקומו של נאשם הינם שיקולים חשובים ואף מצדיקים במקרה המתאים סטייה ממתחם הענישה. במקרה דנא, לא מצא בית משפט קמא כי מדובר בנסיבות מיוחדות בהן גזירת עונש ראוי תביא לפגיעה במערער, מעבר לפגיעה בכל נאשם אחר עליו נגזר עונש מאסר. בנסיבות, קבלת המלצת שירות המבחן לא רק שתהווה סטייה ממתחם הענישה המקובל אלא אף חריגה מהכלל לפיו יש להפעיל עונש מאסר מותנה שתהווה משום פרס למערער ותפלה אותו לטובה.

6.עם זאת, קבע בית משפט קמא כי המקרה מתאים לחריגה מהכלל בדבר הפעלת עונש המאסר באופן מצטבר, וזאת בהתחשב באורך המאסר המותנה לעומת העונש המקובל על עבירה ראשונה של נהיגה בפסילה.

7.מעבר לשיקולים שנמנו לעיל, ראה בית משפט קמא להביא בחשבון, לטובת המערער, את הודאתו המיידית וגזר עליו 45 ימי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, תוך שהפעיל את עונש המאסר המותנה בן 7 חודשים לריצוי באופן חופף. סך הכל נגזרו על המערער 7 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הנלווים שפורטו בפתח פסק דין זה.