עפ"ת 12285-09-15 סלמא נ' מדינת ישראל

ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מגי כהן) בתת"ע 147-07-15 מיום 28.7.2015, במסגרתה נדחתה בקשת המערער למתן אורכה להגשת בקשה להישפט.

1.בתאריכים הרלבנטיים היה המערער רשום כבעלים של הרכבים שמספריהם 5190979, 5715727 ו – 8005918.

2.בתאריכים שיפורטו להלן נרשמו עבירות שבוצעו על ידי הרכבים. העבירות תועדו במצלמות.

א.בתאריך 28.3.2013 בוצעה ברכב מ.ר. 5190979 עבירה של נהיגה במהירות גבוהה מעל המהירות המותרת. נרשם דו"ח ברירת קנס מס' 90501543194.

ב.בתאריך 2.1.2013 בוצעה ברכב מ.ר 8005918 עבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת. נרשם דו"ח ברירת קנס 90501076815.

ג.בתאריך 15.1.2013 בוצעה ברכב מ.ר 5715727 עבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת. נרשם דו"ח ברירת קנס 90501112362.

3.ב-30.4.13 נשלחה הודעת התשלום בדואר רשום, לכתובתו של המערער בטייבה, היא הכתובת המעודכנת במרשם התושבים במשרד הפנים, נכון לתאריך ביצוע העבירות. הדו"חות לא נדרשו על ידו.

4.בתאריך 7.2.2015 (כ-22 חודשים לאחר שנשלחה הודעת התשלום) פנה ב"כ המערער למחלקת תנועה ופניות הציבור במשטרת ישראל (להלן: "מרכז פניות נהגים") וביקש להסב את דו"חות התנועה על שמו של אחיו של המערער סלימאן אמיר (להלן: "אמיר"). בבקשה ציין ב"כ המערער כי המערער מתגורר בקלנסאווה ולא ביצע את העבירות ברכב, היות שהיה באותה תקופה במעצר בית והרכב לא היה בשליטתו. עוד נאמר בבקשה כי בבירור שעשה המערער התברר לו כי אחד מאחיו קנה רכב ורשם אותו על שמו, ללא ידיעת המערער והעבירות בוצעו על ידי אחיו אמיר. עוד נאמר כי שלושת הדו"חות שולמו על ידי אמיר לאחר שהדו"חות התקבלו בביתם וזאת ללא ידיעתו של המערער, שכן באותה תקופה המערער היה אסיר.

5.המרכז לפניות נהגים דחה את הבקשה.

נאמר במכתב התשובה מיום 19.3.2015 כי הבקשה להסבה הוגשה באיחור, דהיינו לאחר שחלפו 90 ימים מיום שהומצאה לו הודעת תשלום הקנס (30.4.2013) ומשכך נבצר מהתובע לדון בבקשה. נאמר שהודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה של המערער במשרד הפנים והחובה לעדכן את הכתובת במשרד הפנים מוטלת על המערער ומשלא עשה כן, שליחת הדואר נעשתה כחוק.

6.ביולי 2015 הגיש ב"כ המערער בקשה לפי סעיף 230 לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982, שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט על העבירה. בנימוקי הבקשה נאמר כי המחזיק בפועל ברכבים היה אמיר והוא (אמיר) מודה שהעבירות בוצעו על ידו. באשר לחלוף הזמן, נאמר שהמערער לא ידע על העבירות "ובנוסף ההסכם שהיה בין הצדדים נעלם מביתו של המבקש (המערער) בשל מעברו לביתו החדש"