עפ"ת 12215-06-1411 לואי יאסין נ' מדינת ישראל

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' סגן הנשיא - השופט לנדסמן), מיום 1.5.14 בתת"ע 4085-07-13, לפיו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של אי ציות להוראת שוטר בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, ונהיגה רצופה של יותר מ-4 שעות ללא הפסקה, בניגוד לתקנה 168(א)(3) לתקנות התעבורה.

על המערער נגזרו עונשים של חודשיים פסילה בפועל, קנס כספי, פסילה על תנאי והתחייבות.

ב"כ המערער מעלה בכתב הערעור הטענות הבאות:

1. לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה של אי ציות לשוטר ממספר טעמים.

א. לא הוכח כי השוטר היה במדים כדרישת התקנה.

ב. אין באי ציות לסימן לעצור כדי לקיים את דרישות התקנה, בהיותה דנה רק באי ציות שעניינו סדרי תנועה. אין היא חלה על אי ציות לשוטר המבקש לעצור נהג לצורך רישום דו"ח או קבלת פרטים, אלא רק על הסדרת התנועה.

ג. לא הוכח כיצד ניתן האות "עמוד" הנדרש על פי תקנה 24(א)(2) לתקנות, ומכאן שלא הוכחה עבירת אי הציות.

ד. לא ניתן משקל לרעש שבתא נהג המשאית, אשר מנע מהמערער לשמוע את בקשות השוטרים לעצור.

ה. הקביעה לפיה המערער יכול היה להיכנס למפרץ אינה נכונה, ואינה מבוססת על תרשים שהיה על השוטרים להגיש.

ו. לא היה לשוטר כל יסוד לעצור את הרכב. לא קם חשד סביר לביצוע עבירה. השוטר ביקש לעצור את המערער לביקורת, ואין לו סמכות שכזו.

לטענת ב"כ המערער, העובדה שהמערער לא כפר בכל אחד מיסודות העבירה, אינה פוטרת את המדינה מהוכחתם. לא ניתן להניח כי השוטר לבש מדים, כשאין כל ראיה כזו.

2. ההרשעה בעבירה של נהיגה רצופה של יותר מ- 4 שעות, לא נדונה כלל בהכרעת הדין. בית המשפט קמא לא בחן את מרכיביה העובדתיים, והרשיע את המערער ללא דיון. זאת למרות שהוגש טכוגרף המוכיח קיומה של הפסקה. היותו של המערער לא מיוצג אמורה היתה להביא את בית המשפט קמא להקפיד הקפדה יתירה על הוכחת העובדות.

3. גזר הדין ניתן מבלי להביא בחשבון נסיבות אישיות של המערער, ומבלי שנעשה שימוש בהוראות סעיף 40 לחוק העונשין. בפרט לא ניתן משקל לכך שהמערער לא היה מיוצג.