עפ"ת 11567-09-12 יונתן גמליאלי נ' מדינת ישראל

השופט י' נועם:

הערעור

1.לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) בתיק פ"ל 12636-12-10. בהכרעת-דין מיום 15.11.12 הורשע המערער בעבירות שלהלן: נהיגה בשכרות – לפי סעיף 62(3) בשילוב עם סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה או פקודת התעבורה); נהיגה בקלות ראש – לפי סעיף 62(2) לפקודה; ואי-ציות לשוטר – לפי סעיף 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המערער זוכה מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגזר-דין שניתן ביום 20.5.12, נידון המערער לשירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, למאסר על תנאי, לשלילת רישיון נהיגה לשנתיים ולתשלום קנס בסך 2,000 ₪. ערעורו של המערער מופנה הן נגד הכרעת-הדין המרשיעה, והן, לחלופין, כלפי חומרת העונש. עיקרו של הערעור, בהיבט המשפטי, מתמקד בשאלה, האם ניתן להחיל את חזקת הנהיגה בשכרות – החלה על-פי הדין על מי שמסרב לעבור בדיקת נשיפת אוויר במכשיר "ינשוף" לאחר שניתן לו הסבר על משמעות הסירוב – גם על מי שמסרב לעבור בדיקה במכשיר "נשיפון".

ההליכים בבית-המשפט קמא

2.להלן תמצית העובדות העומדות ביסוד הכרעת-הדין המרשיעה. ביום 19.11.10 בסמוך לשעה 5:00 בבוקר, נתבקש המערער על-ידי שוטרי משטרת התנועה בירושלים – השוטרת איילה ציוני (להלן – השוטרת) והמתנדב יעקב לובין (להלן – המתנדב) – לעצור את הרכב שבו נהג, זאת במסגרת ביקורת שגרתית. המערער עצר את רכבו, אולם לא מסר תעודה מזהה או את רישיונות הנהיגה והרכב, למרות שהתבקש לעשות כן מספר פעמים על-ידי המתנדב. הוא אמר לשוטרים, כי אחותו – שבשמה נקב – היא שוטרת המשרתת עִמם בלשכת התנועה. הוא מסר מידע זה, כדי שהשוטרים יאפשרו לו להמשיך בנסיעה, ללא בדיקה. בשל ריח אלכוהול שנדף מפיו, הודיע המתנדב למערער כי הוא מבקש לערוך לו בדיקת שכרות באמצעות מכשיר "נשיפון". או-אז החל המערער בנסיעה ונמלט מהמקום. השוטרים החלו לדלוק בעקבותיו של המערער, בכוונה להשיגו ולעצרו. אולם, לאחר בדיקה שערכו במחשב במהלך הנסיעה, שממנה נתחוור כי הרכב שייך לאחיה של שוטרת במחלק התנועה בירושלים, הוחלט להפסיק את המרדף ולהמשיך את החקירה במועד מאוחר יותר.

3.בפרשת התביעה בבית-משפט קמא העידו על האירוע עצמו המתנדב, השוטרת והמערער. כמו-כן העידו מטעם המאשימה עדים נוספים, בין-השאר אודות נסיבות איתורו של המערער וחקירתו. המתנדב ציין בעדותו, כי המערער לא הציג רישיונות, בטענה כי הוא ממהר, ואף סירב לבצע בדיקה באמצעות מכשיר "נשיפון", תוך שהוא מדגיש כי אין צורך לבדוק אותו, לאור תפקידה של אחותו במשטרה. המתנדב הוסיף והעיד, כי ביקש מהמערער, בשנית, לבצע את הבדיקה, ואולם הלה עמד בסירובו; ובשעה שביקש לקרוא לתגבורת, עזב המערער את המקום בנסיעה מהירה, תוך שהוא פוגע קלות עם רכבו בגופו של המתנדב. השוטרת העידה, כי המערער נעצר לביקורת שגרתית; ולאחר שהתבקש להציג רישיונות – טען שאין ברשותו רישיונות או מסמכים מזהים, וציין שהוא אחיה של שוטרת ממחלק התנועה. לדבריה, לאחר שהיא והמנדב הריחו אלכוהול מפיו של המערער, התבקש הלה לבצע "בדיקת נשיפון"; ואולם הוא לא ביצע את הבדיקה וברח מהמקום עם מכוניתו. היא הוסיפה, כי על-פי זכרונה מסר המתנדב למערער את הנשיפון, ו"באמצע הבדיקה", פתח בנסיעה מהירה. המערער טען בעדותו בבית-משפט קמא, כי כלל לא שתה אלכוהול בערב זה, וכי המשיך בנסיעה הואיל וסבר שהשוטרים סיימו את בדיקתו ואִפשרו לו לנסוע מהמקום.

4.בית-משפט קמא התרשם ממהימנות עדויות השוטרים, והעדיפן על-פני עדותו של המערער – שלא הייתה אמינה עליו. בנוסף, זקף בית-המשפט לחובתו של המערער את הימנעותו מהזמנתם למתן עדות של שני הנוסעים שהיו ברכבו בעת האירוע. משכך, קבע בית-משפט קמא, כי המערער נמלט מהשוטרים לאחר שהודע לו שעליו לעבור בדיקת "נשיפון". באשר למחלוקת המשפטית שבין הצדדים, בעניין נפקות בריחתו של המערער מהשוטרים, קבע בית-משפט קמא, כי מי שנמלט משוטרים נתפס כמי שמסרב לבדיקת שכרות, זאת אף אם טרם הספיקו השוטרים לומר לו שהם רוצים לבדקו. לפיכך, הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש ואי-ציות לשוטר. עם זאת, זיכה בית-משפט קמא את המערער מעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הואיל וגרס, כי לא ניתן להרשיע אדם בעבירה של אי-ציות לשוטר ובעבירה של הפרעה לשוטר גם יחד, בגין אותו מעשה. יוער, כי במהלך משפט זוטא שהתקיים בבית-משפט קמא, קבע בית-המשפט כי אִמרתו השנייה של המערער במשטרה אינה קבילה; אך טעמי ההחלטה, אינם רלבנטיים לערעור דנן.

תמצית טיעוני הצדדים

5.בערעור נגד הכרעת-הדין המרשיעה, טוען המערער כי לא היה בסיס למסקנתו של בית-משפט קמא לפיה נמלט מהמקום, לא כל שכן – כי ברח כדי להימנע מבדיקת "נשיפון"; ובעניין זה הפנה המערער לסתירות שנתגלו בין עדות השוטרת לבין עדותו של המתנדב בעניין נסיבות האירוע. עוד גורס המערער, כי אף אם לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות, הרי שאין בעובדת נסיעתו מן המקום כדי לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, שכן הבדיקה שאותה התבקש לבצע היא בדיקה באמצעות מכשיר "נשיפון". בהקשר זה טען, כי הוראות פקודת התעבורה מקימות חזקה, בדבר נהיגה בשכרות, כלפי מי שמסרב לעבור בדיקה במכשיר מסוג "ינשוף" ובמכשיר מסוג זה בלבד, וכי החזקה האמורה אינה חלה על סירוב לעבור בדיקה במכשיר "נשיפון". לשיטתו, משעה שהשוטרים ביקשו ממנו לבצע בדיקה במכשיר "נשיפון" בלבד, וממילא לא דרשו כי ייבדק במכשיר "ינשוף", ואף לא התייחסו לנפקות הסירוב להיבדק במכשיר זה – לא ניתן להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות. לחלופין, מלין המערער על חומרת העונש, וגורס כי לאור תִפקודו הנורמטיבי, גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות – העונש שהוטל עליו אינו מידתי ויש להקל בו, הן ברכיב הפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה והן ברכיב הקנס.

6.המשיבה גורסת, כי אין עילה להתערב בהכרעת-הדין המרשיעה, ואין מקום להקל בעונשו של המערער, זאת מן הטעמים שהובאו על-ידי הערכאה הדיונית בהכרעת-הדין ובפסק- הדין. לטענתה, חזקת השכרות אכן חלה רק על סירוב לעבור בדיקה במכשיר "ינשוף", אך יש לראות בבריחתו של המערער מהשוטרים, עת נדרש לבצע בדיקת "נשיפון", גם כסירוב לבצע בדיקת "ינשוף", ככל שהיה נדרש לבדיקה זו, אם בדיקת "נשיפון" הייתה מציגה תוצאות חיוביות.