עפ"ת 10980-05-14 חאגג נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על גזר דין שניתן בבית משפט תעבורה מרכז ביום 30.4.14 (כבוד השופטת וישקין, בת"ד 4769-11-12), במסגרתו גזר בית משפט על המערער תשעה חודשי מאסר מתוכם 4 חודשים לריצוי בעבודות שרות, והיתרה על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור על נהיגה בניגוד לאור אדום או נהיגה בזמן פסילה. עוד נגזרו על המערער פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 18 חודשים, ופסילת רישיון נהיגה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים.

בנימוקי הערעור מציין בא כח המערער כך:

1. המערער הודה והורשע.

2. המשיבה טענה לעונש שלא בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין.

3. מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, מאסר בין 3 ל- 10 חודשים. לא נקבע מתחם ענישה ביחס לעונש הפסילה. קביעת מתחם עונש המאסר בטעות יסודו. אינו תואם נסיבות האירוע והפסיקה. המקרים והאסמכתאות שהוצגו לבית המשפט על ידי התביעה, אינם דומים בחומרתם למקרה הנדון בערעור זה.

4. מצבה של העוררת בעת שחרורה מבית החולים היה טוב, שוחררה כשהיא שותה ואוכלת בכוחות עצמה ללא חום, יציבה המודינמית ונשימתית אך, בשל תלונתה על ירידה בתחושה ברגל שמאל הומלץ על שיקום, אך בית המשפט לא עיין בסיכום המחלה ולא הבחין במצבה כאמור.

5. טעה בית משפט כשגזר על המערער 5 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים לעבירה של מעבר באור אדום. המאסר יכול שיופעל גם עבירת אור אדום שהיא ברירת משפט.

6. בית משפט חרג מסמכותו משקבע מאסר על תנאי לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה שלא נעברה בכתב האישום נשוא הערעור.

7. בית משפט הורה על שלילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה ארוכה ובכך טעה.