עפ"ת 10689-06-15

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת נועה חקלאי), בתיק 688-10-14 מיום 7.5.15, לפיה נדחתה בקשת המערער, לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות.

מדובר בפסק דין שניתן בתאריך 11.11.14, בהעדר המערער, שזומן כדין, לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בטרקטורון ללא מסגרת בטיחות, ונדון בין היתר, לעונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים.

המערער הגיש את הבקשה בתאריך 26.4.15, וטען, כי לא קיבל את גזר הדין, אלא רק הודעה לתשלום קנס. לפיכך, סבר כי הושת עליו קנס בלבד. רק כאשר עוכב בעניין אחר, בתאריך 29.1.15, הסתבר לו, כי במסגרת גזר הדין הושת עליו גם רכיב של פסילה בפועל. הוא עתר לבטל את גזר הדין, מאחר והעונש חמור מדי, בהיותו נהג בעל עבר תעבורתי שאינו מכביד. עוד טען, כי בעת רישום הדו"ח, נאמר לו על ידי השוטר, כי העונש המקסימאלי לו הוא צפוי, הוא קנס כספי.

בית המשפט קמא, בהחלטה נשוא הערעור, דחה את הבקשה, וקבע, כי לא נמצאה הצדקה לביטול פסק הדין. המערער זומן כדין, ומשיקוליו בחר שלא להתייצב. לא נמצאו בטיעוניו נימוקים המעידים על כי נגרם לו עיוות דין, וגם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור של חודשיים.

ב"כ המערער מלין על החלטה זו. לטענתו, נגרם לו עיוות דין, הן נוכח הבטחת השוטר כי לא יגזר עליו עונש של פסילה בפועל, והן נוכח חומרת העונש כשלעצמה, אשר חורגת ממתחם העונש הסביר, בפרט נוכח עברו התעבורתי הקל. בנוסף, המערער קיבל דו"ח בגין נהיגה בפסילה, למרות שלא ידע כלל אודות הפסילה.

במהלך הדיון בערעור הסתבר, כי אכן נשלחה למערער על ידי מזכירות בית המשפט לתעבורה, רק הודעת הקנס, ולא נשלח גזר הדין כולו. כך שההנחה שלו כי נשפט לעונש של קנס בלבד, היתה סבירה.

בהמשך, צרף ב"כ המערער פסיקה, לפיה נדונים נאשמים בעבירה זו לעונשים של קנס כספי ופסילה על תנאי, אף היא לחודשיים בלבד.

אשר לאיחור בהגשת הבקשה, הודה ב"כ המערער כי בית המשפט צדק, אולם אין מדובר בעניין טכני, ויש לבדוק אותו לגופו.

ב"כ המדינה התנגד לקבלת הערעור, הן נוכח האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין, והן לגופו. לטענתו, המערער לא הראה סיבה טובה להעדרו מהדיון, וגם עיוות הדין אינו מחייב התערבות.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את הערעור.