עפ"ג 9558-06-15 סמירנוב(אסיר) נ' מדינת ישראל

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בקריות (כב' השופט מוחמד עלי) בת"פ 26382-02-14 מיום 12.5.15. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של החזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב לפי סעיף 18 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב") בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין בשילוב עם סעיפים 25 ו- 29 לחוק העונשין, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב ובשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וניסיון הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב בשילוב סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה המערער, בתקופה שבין אוקטובר 2013 ועד ינואר 2014 זוהתה באזור חיפה והקריות, על ידי אחת מחברות האשראי, פעילות של שכפול כרטיסי חיוב וביצוע פעולות משיכה באמצעותם במכשירי בנק אוטומטיים שונים (כספומטים). באותם מקרים המיוחסים למערער ולנאשם מס' 2 לכתב האישום, מר אלכסנדר ורלין, העתקת נתוני הכרטיסים נעשתה על ידי הנאשמים באמצעות ערכה לקריאת נתוני כרטיסי חיוב ולאחר מכן פריקת הנתונים האגורים בה. שכפול הכרטיסים התאפשר על ידי התקנת ערכה מוסווית על ידי הנאשמים על מכשיר כספומט, אשר נועדה, באמצעות קורא כרטיסים מגנטיים המותקן במקום המיועד להכנסת הכרטיסים ("השפתיים"), לקרוא ולאסוף את נתוני הפסים המגנטיים של כרטיסי חיוב המועברים דרכו, ובאופן סימולטני צילום הקוד הסודי הספציפי של כל כרטיס על ידי מצלמה נסתרת שהותקנה מעל מכשיר הכספומט וכוונה ללוח המקשים עליו מקישים הלקוחות את הקוד הסודי. בהמשך, הנתונים שנאספו באמצעות הערכה הועתקו על ידי הנאשמים שהעבירו את הנתונים לאדם שלישי שזהותו אינה ידועה ("האחר"), זאת בתמורה כספית. באמצעות אותם נתונים שוכפלו כרטיסי חיוב ובוצעה משיכה כספית על ידי האחר וכן בוצעו ניסיונות משיכה נוספים.

לאחר תחילת שמיעת הראיות בבימ"ש קמא וביניהן שמיעת עד מומחה מטעם המאשימה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שלפיו כתב האישום תוקן, הנאשמים הודו והורשעו בעבירות המיוחסות להם. הנאשמים הופנו לקבלת תסקיר שירות המבחן.

ביום 12.5.15 ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בימ"ש קמא קבע כי יש להתייחס למסכת העובדתית של כתב האישום כאירוע אחד. עוד קבע בימ"ש קמא כי העבירות בהן הורשע המערער מעידות על תחכום רב והעזה וכי פגיעתו של המערער בערכים אלו גדולה במיוחד. נקבע כי אמנם הפגיעה הכלכלית הקונקרטית בנסיבות תיק זה אינה גבוהה מאוד אך אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירות שבוצעו שכן הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם גבוה בהרבה, בפרט לאור קלות הביצוע והקושי לחשוף ולאתר את מבצעי העבירות. בימ"ש קמא קבע כי אין לקבל טענות הסניגור לפיהן ניתן ללמוד מתוך העדויות שהונחו בפני ביהמ"ש קמא על חלקו המשני של המערער בביצוע העבירות. בימ"ש קמא קבע כי יש קושי להסתמך על הראיות החלקיות שהוגשו במסגרת שמיעת הראיות וכן נקבע כי המערער הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסכמות עם התביעה, שלא כולל את הנסיבות להן טוען ב"כ המערער. כן נקבע כי גם לשיטת המערער, הוא שהתקין את הערכה על גבי מכשיר הכספומט והשגיח בסמוך לו, כך שחלקו בביצוע העבירות לא היה פסיבי ומשני, אלא שהוא היווה מרכיב משמעותי בתכנית העבריינית.

בימ"ש קמא ציין כי מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע המערער, כאשר מדובר בעבירות הונאה כלכליות המשליכות על הציבור הרחב, מחייבת ענישה המעבירה מסר ברור לצורך הגנה על רכוש הציבור ופרטיותו. מתחם הענישה שנקבע על ידי בימ"ש קמא נע בין 6 ל-24 חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. כן נקבע כי בנסיבות המקרה אין שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולה. בימ"ש קמא ציין כי אין לחובתו של המערער הרשעות קודמות וכי תסקיר שירות המבחן בעניינו הוא חיובי ואף כולל המלצה על הליך טיפולי ועל ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. צוין כי המלצת שירות המבחן ניתנה בין היתר על רקע זיהוי דפוסי פעולה בעייתיים אצל המערער שמעמידים אותו בפני סיכון להישנות עבירות בעתיד. עוד צוין כי לא ניתן להתעלם מתפקודו החיובי של המערער במהלך שירותו הצבאי ובמהלך עיסוקו כיום. עוד לקח בימ"ש קמא בחשבון את העובדה שהמערער הודה בכתב האישום המתוקן לאחר שמיעת ראיות חלקית ואת התקופה שבה היה המערער עצור והעובדה שהיה נתון בתנאים מגבילים לאחר מכן.

בימ"ש קמא אף ציין כי לאור תסקיר שירות המבחן והעובדה שמדובר במערער (נאשם שם) צעיר ללא עבר פלילי, שקל האם להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ולהימנע משליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח. אולם בימ"ש קמא קבע כי מנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל של הרתעה, לנוכח חומרת העבירות ופגיעתן הפוטנציאלית בציבור רחב ועל רקע השיטה שהתגלתה במסגרת כתב האישום. לכן סבר בימ"ש קמא כי לא יהיה נכון להטיל על המערער עונש ברף התחתון של המתחם שנקבע, אך צוין כי נוכח התסקיר החיובי והעדר עבר פלילי העונש שיוטל לא יהיה ברף הגבוה של המתחם. צוין כי אמנם שירות המבחן המליץ לפסוע בהליך שיקומי, אך שיקום הוא שיקול אחד במכלול שיקולי הענישה ואינו השיקול הבלעדי.

בסיכומו של דבר גזר בימ"ש קמא על המערער עונשים הכוללים 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 30.1.14 ועד יום 25.2.14; מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה בה הורשע בתיק זה, בין אם עבירת ניסיון ובין אם עבירה מושלמת, ויורשע בה; קנס בסך 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו; תשלום פיצוי לשלושת המתלוננים על סך 1,500 ₪ לכל אחד. הערעור נסב על גזר הדין שהוטל על המערער.

להשלמת התמונה יצוין כי הדיון בעניינו של הנאשם השני בפרשה זו היה קבוע ליום 15.7.15 ונדחה ליום 11.8.15. לא ראינו לנכון לעכב את מתן ההחלטה בערעור זה מאחר ועניינו של הנאשם השני שונה. מדובר בנאשם שצירף מספר תיקים והוא נתון במעצר. כל גזר דין שיינתן בעניינו יביא בחשבון נסיבות שונות, מהטעמים הנ"ל.

טענות המערער: