דאיה נ' מדינת ישראל לשכת תביעות ירושלים (פלילי)

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש שבמסגרתו נשלל רישיון הנהיגה של המבקש למשך 6 חודשים מיום שחרורו מן הכלא.

אמות המידה לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע עונש נקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (21.8.2000). בהתאם להלכת שוורץ נקודת המוצא היא כי העונש יבוצע באופן מיידי. זאת בשל האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ומטעמים של שמירה על שלום הציבור ואמון הציבור. עם זאת לבית המשפט שיקול דעת באם להורות על עיכוב ביצוע העונש, תוך שהוא שוקל את סיכויי הערעור, את משך ריצוי העונש ואם ריצויו עשוי לייתר את שמיעת הערעור. כמו כן על בית המשפט לשקול את חומרת העבירות, המסוכנות של הנאשם וכן את נסיבותיו האישיות של הנאשם.

אמות מידה אלו שנקבעו לגבי עונש מאסר, הוחלו גם על בקשה לעיכוב שלילת של רישיון נהיגה, כבענייננו. לעניין זה נקבע כי בהתחשב בכך שהפגיעה הנגרמת לנאשם אינה כרוכה בשלילת החירות, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע העונש (ראו ע"א 2946/06 וייסמן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (6.4.2006). עם זאת נקבע כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ולעיתים יש מקום לעכב את ביצוע העונש הגם שאין בו משום שלילת חירות (ראו ע"פ 6806/06 עדינה גרלמן נ' מדינת ישראל (14.9.2006).

בענייננו, המבקש טוען כי יש למנות את תקופת שלילת הרישיון מן המועד שבו הוא יצא מן הכלא שכן הוא הפקיד את רישיונו בידי המשטרה. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 1.5.2017, לא דן בטענה זו אלא הפנה את המבקש לרשות הרישוי.

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 27.5.2010 (הוגש וסומן מ/1), שלא הוצג בפני בית משפט קמא, מחזק את טענת המבקש לפיה בנסיבות המקרה דנן יש למנות את תקופת הפסילה מיום שחרורו מן הכלא. המבקש הצהיר באותו מעמד בפני כב' השופטת זיסקינד כי הרישיון מצוי בידי המשטרה וכי ידוע לו כי "מועד הפסילה יחל מיום שחרורי מהכלא כל עוד הרישיון מופקד שם" (שם, שו' 13).

בנסיבות אלו, סיכויי הערעור אינם קלושים כלל. אוסיף לכך את העובדה שאין טענה כי הנאשם עבר עבירות תנועה משמעותיות בשנים האחרונות, וכן את העובדה שתקופת הפסילה שנותרה מתוך ששת חודשי הפסילה שנגזרו על המבקש היא בת חודשיים וחצי בלבד (זאת בשים לב להחלטת בית משפט קמא מיום 20.6.2017 לפיה יש לראות כאילו הרישיון הופקד ביום 30.4.2017). כפועל יוצא, ומשטרם נקבע מועד לשמיעת הערעור, קרוב לוודאי שלא יהיה עוד טעם בערעור.