עפ"ג 62811-11-14 ש' נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע על-פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום האוחז שני אישומים. האישום הראשון עניינו עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה על סעיף 30 לחוק התקשורת וכן עבירת איומים. שתי העבירות גם יחד התייחסו לעשרות הודעות SMS בעלות תוכן מטריד ומאיים אותם שלח המערער למתלוננת בתיק זה שהינה גרושתו ואם 4 בנותיו.

האישום השני מתייחס גם הוא להודעת טקסט וכן לאיומים מילוליים. המערער שלח למתלוננת הודעת טקסט ובעקבותיה הגיע לדירתה ואמר לה, בין היתר: "את לא חותמת אין בעיה, אני אראה לך לאן אביא אותך".

2.בית משפט קמא (כב' השופטת מ' ברק-נבו) קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין 3 חודשי מאסר ועד 9 חודשי מאסר. בקובעו את המתחם התייחס בית משפט קמא למהות העבירה, לריבוי המסרונים שמדובר בהם, לפגיעה בבטחונה, שלוותה ופרטיותה של המתלוננת, לצד הפגיעה בתא המשפחתי וקדושתו. אליבא דבית משפט קמא אלימות כפי בת זוג היא עבירת איומים לכל דבר וענין ומדובר בתופעה שאין להשלים עמה. לאחר שסקר גם את הענישה הנוהגת קבע, כאמור, את המתחם דלעיל.

3.ובאשר למיקומו של המערער בתוך המתחם, בית המשפט התחשב בכך שמדובר במי שמעולם לא נשא מאסר ונטל אחריות לביצוע העבירות. יחד עם זאת המערער הורשע בעבר בעבירת איומים שבגינה היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שהופעל בתיק הנוכחי. בהינתן כל אלה קבע בית המשפט כי מיקומו הנכון של המערער הוא במרכז המתחם והטיל עליו 6 חודשי מאסר בפועל. המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו עמד אף הוא על 6 חודשים. בית המשפט קבע כי המערער ירצה את שני המאסרים חלקית בחופף זה לזה, כך שסה"כ יהא עליו לרצות 10 חודשי מאסר. בנוסף הוטל עליו מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪ וכן חויב לפצות את המתלוננת בסך 1,500 ₪.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

4.על שלושה אדנים מרכזיים עומד הערעור:

האחד, לטענת הסנגור, הודאתו של המערער ניתנה מכח הסדר טיעון. הסדר טיעון זה כלל הן הפנייתו של המערער לקבלת תסקיר של שירות מבחן, שיבחן גם את שאלת הארכת המאסר על תנאי והן הפנייתו לממונה על עבודות שירות. בסופו של יום, המערער לא היה בפני הממונה על עבודות שירות משום שבתאריך אליו הוזמן היה לטענתו חולה. הממונה קבע לו תאריך אחר, אלא שבית המשפט לא נעתר לבקשת דחיה לצורך ההתייצבות בפני הממונה, שעל כן בסופו של יום, לא נבחנה כשירותו של המערער לריצוי עונש בדרך של עבודות שירות.

האדן השני שעליו שם הסנגור דגש עניינו "כשל לוגי", כהגדרתו של הסנגור, בית המשפט אמר שלו היה תסקיר חיובי אולי היה שוקל עבודות שירות ובסופו של דבר, הטיל עליו עונש ארוך יותר מאשר עבודות שירות.

האדן השלישי עניינו נסיבותיו האישיות של המערער. לענין זה טוען הסנגור כי התסקיר, הגם שאינו חיובי ונמנע מהמלצה על הארכת המאסר על תנאי, טענו "שחור משחור" (כהגדרתו של הסנגור). המערער הודה "רק" במסרונים. המערער שיקם את יחסיו עם גרושתו. לענין זה נציין כי המתלוננת עצמה התייצבה באולם והגישה לעיוננו מכתב שכתבה ובו עתירה להתחשב במערער. המערער הוא אב ל- 4 בנות. יש לו אומנם הרשעה קודמת אולם ככלל הוא אדם מן הישוב ומתנהל באורח נורמטיבי.

4.המדינה מפנה לכל הנתונים שפורטו בגזר הדין, במיוחד מפנה המדינה לריבוים של המסרונים, לאמור באותם מסרונים ולחומרת התנהלותו של המערער באופן שיטתי.

באשר להסדר, ההסדר לא כבל את שיקול הדעת של בית המשפט. לא היה טעם שבית המשפט יפנה את המערער לממונה לאחר אי התייצבותו בפעם הראשונה, כיוון שממילא לאור התסקיר השלילי סבר בית משפט קמא כי לא ניתן במקרה זה להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, ולא ניתן גם להאריך את המאסר על תנאי.

ובאשר למאסר על תנאי: המדינה מפנה לכך כי המערער ביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו ובכך הוכיח כי מאסר שכזה אינו מרתיע אותו. בשורה התחתונה הטענה היא כי אין להתערב בענישה שהוטלה.

5.שקלנו בקפידה את טיעוני הסנגור. אנו רואים לציין כי הקדשנו לשמיעתו של תיק זה פרק זמן ממושך ולאחר שעשינו זאת ונטלנו לעצמנו פסק זמן נוסף במהלך יום הדיונים כדי לשוב ולשקול את מכלול הנסיבות, דעתנו היא כי אין מקום להתערב בענישה.