עפ"ג 60951-11-15 פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' זייד ואח'

1.בפנינו ערעור המדינה (להלן: "המערערת") על פסק דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן), שניתנו ביום 18/10/15 במסגרת ת"פ 47836-04-14.

2.המשיבים הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, שמתאר אירוע אלימות קשה שבוצעה כלפי שוטרים. בעקבות הודאתם, הורשעו המשיבים, בהכרעת הדין מיום 02/04/15, בביצוע העבירות שלהלן: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו עבירה לפי סעיפים 275 + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין. בנוסף לעבירות שפורטו, הורשע המשיב 2 בגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

3.בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 18/10/15 ולאחר קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב 2, אשר המליץ על ביטול הרשעתו של המשיב 2, נוכח הפגיעה הקשה בשיקומו, הורה בית משפט קמא על ביטול הרשעתו של המשיב 2 והטיל עליו את העונשים הבאים: ביצוע של"צ בהיקף של 170 שעות על פי תכנית שתוכן על ידי שירות המבחן ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ₪, אשר יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 01/01/16.

4.עוד באתו יום, קרי, ביום 18/10/15, גזר בית משפט קמא את דינו של המשיב 1. בית משפט קמא החליט בגזר דינו שלא למצות את הדין עם המשיב 1, וזאת, לאור עקרון אחידות הענישה. בהתאם לכך, גזר בית משפט קמא על המשיב 1 את העונשים שלהלן: 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא, כי המשיב 1 לא יעבור בתקופת התנאי עבירה של אלימות פיזית נגד שוטר, ויורשע בה; ביצוע של"צ בהיקף של 170 שעות על פי תכנית שתוכן על ידי שירות המבחן; קנס בסך של 5,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים של 500 כל אחד החל מיום 10/12/15 או 25 ימי מאסר תחתיו.

5.המערערת משיגה בערעורה על החלטת בית משפט קמא לבטל את הרשעת המשיב 2 (הנאשם 2) ומערערת בנוסף על קולת העונשים שנגזרו על שני המשיבים/הנאשמים תוך שהיא מבקשת להרשיע את המשיב 2 בדין; להטיל על שני המשיבים עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וכן להטיל על המשיב 2 עונש מאסר על תנאי.

6.לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בתיק בית משפט קמא, סבורים אני כי יש מקום לבטל את החלטותיו של בית משפט קמא, כפי שהתקבלו לאחר שלב ההודאה בכתב האישום המתוקן, ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא כדי שישמע ראיות לעניין עצם ההרשעה וגזירת הדין וייתן החלטתו על בסיס ראיות שיובאו בפניו. נבהיר להלן.

7.הנאשמים הודו בעובדות כתב אישום מתוקן. עובדות אלו הם המסגרת הדיונית שבית המשפט כבול בה. אין מניעה להביא בפניו ראיות לעניין העונש, כל עוד אלו אינן סותרות את עובדות כתב האישום המוסכם. אין גם מניעה שהצדדים יסכימו על מסכת עובדתית משלימה שאינה חלק מכתב האישום. ואולם בסופו של יום על בית המשפט להחליט הן לעניין הרשעה והן לעניין עונש על בסיס תשתית עובדתית מוסכמת או לחילופין מוכחת להנחת דעתו. לא כך אירע במקרה שבפנינו.

8.הטעם העיקרי להימנעות מהרשעת הנאשם 2, וכן להקלה בדינו של נאשם אחד, היה נסיבות הגעת השוטרים ורצונם להיכנס לבית הנאשמים כאשר אלו טוענים כי לא התנגדו לעצם החיפוש אלא רק ביקשו לעכב אותו לזמן קצר כדי לאפשר לנשים שבבית לעטות לבוש הולם, בהתאם למסורת המחייבת את בני המשפחה. כפי שציין בית המשפט קמא בנימוקיו:

"במקרה שבפני תקיפת השוטרים לא נעשתה במקום ציבורי כלשהו, אלא בביתו של הנאשם 2, כאשר שוטרים שהגיעו למקום התבקשו להמתין עד אשר נשים שנמצאות בבית יתלבשו, כלומר לדחות את ביצוע החיפוש בפרק זמן מסויים, וזו כנראה דרישה לגיטימית, אלא ברור שהתנהגותו של הנאשם לא היתה לגיטימית והוא נטל את החוק לידיו בכך שניסה למנוע מהשוטרים להיכנס על אף שאחזו בצו".