עפ"ג 60098-09-14 עותמאן נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 11.9.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מ' לומפ) שניתן בת"פ 838-01-14.

ביום 8.4.14 הורשע המערער, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של איומים ובשתי עבירות של החזקת סכין אשר יוחסו לו בכתב אישום (מתוקן בשנית) שהוגש נגדו. כתב האישום המתוקן כלל שלושה אישומים שעניינם שלושה אירועים אשר התרחשו בתחנת אוטובוסים הסמוכה לשער שכם בירושלים, שם פגש המערער את המתלונן אשר עבד כנהג אוטובוס. הרקע לאישומים אלה, על פי כתב האישום, הוא כדלקמן: ביום 15.12.13 עמד המערער עם רכבו בכביש הכניסה לתחנה. המתלונן צפר למערער כדי שיזוז עם רכבו, וזאת לנוכח החשש להחלקה בשל השלג שנערם על הכביש באותו יום. בתגובה, המערער קילל את המתלונן ושאל אותו מדוע צפר. המתלונן ביקש מהמערער לזוז מהכביש והמערער סירב לעשות כן. רק כאשר הגיע סדרן מהתחנה נאות המערער לסור מהכביש. בעקבות אירוע זה שב המערער לתחנה, בשלושה מועדים סמוכים, כשהוא מצויד בכלי תקיפה שונים וחיפש את המתלונן. כאמור, זהו הרקע לשלושת האישומים המופעים בכתב האישום.

במסגרת האישום הראשון הורשע המערער בכך שביום 25.12.13 הגיע לתחנה כשהוא מצויד בסכין יפנית. המערער הבחין כי המתלונן הגיע למקום בעת שנהג באוטובוס, ובתגובה התקרב אל האוטובוס כשהוא מחזיק את הסכין בידו. קצין בטיחות שהיה במקום ניגש אל המערער ורצה להרחיקו מהמקום ובתגובה קרא המערער לעברו של המתלונן "אם אתה גבר, תרד או תפתח את הדלת ואז אני אקרע אותך, אני לא זז מפה" וזאת בעת שנופף בסכין בידו. קצין הבטיחות ביקש מהמערער לעזוב את המקום ובתגובה אמר לו המערער "אין לי משפחה, לא רואה אף אחד ממכם ממטר". כאשר הגיעו שוטרים למקום והבחינו במערער מנופף בסכין לכל עבר צעק השוטר לעבר המערער לעצור ובתגובה החל המערער בבריחה והשליך את הסכין.

באישום השני הורשע המערער בכך שביום 21.12.13 הגיע לתחנה כשהמתלונן היה בתוך אוטובוס ונסע לאחור. המערער נעמד מול האוטובוס ובידו בקבוק שתייה מזכוכית. המערער שבר את הבקבוק ונופף בשברי הבקבוק לעבר המתלונן ואמר לו "תרד יא מניאק". כאשר הגיעו סדרנים למקום צעק המערער לעבר המתלונן "אם אתה גבר תרד אני אקרע אותך, אני אחתוך אותך. אם אני לא אמות אני לא אזוז מפה עד שאני אקרע אותך". בהמשך השליך המערער את שבר הבקבוק לעבר אחד האוטובוסים והשבר פגע בשמשה הקדמית של האוטובוס.

באישום השלישי הורשע המערער בכך שביום 17.12.13 הוא הגיע לתחנה כשהוא מחזיק בסכין, ושם פגש את סדרן התחנה. המערער שאל לפרטי המתלונן והסדרן סירב למוסרם לו. בתגובה אמר המערער לסדרן שהוא רוצה להרוג את המתלונן ולעשות לו סימן. בהמשך אף הוציא המערער סכין ואמר לסדרן שהוא חייב לעשות למתלונן סימן בפניו או להרוג אותו.

לאחר שהוגשו תסקירי שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, גזר בית משפט קמא על המערער עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי תקופת מעצרו, כחודשיים), ומאסר מותנה.

במסגרת הערעור שהגיש טוען ב"כ המערער, כי בית משפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה והוא עותר לכך שבית משפט זה יקל בצורה משמעותית בעונשו, כך שעונש המאסר יופחת ויומר לריצוי בעבודות שירות. נטען, כי מתחם הענישה אותו קבע בית משפט קמא בענייננו חורג לחומרה, וזאת בפרט לנוכח העובדה שבית משפט קמא קיבל את עמדת ב"כ המערער ולפיה יש לראות בשלושת האישומים בכתב האישום אירוע אחד. עוד נטען, כי היה מקום לתת משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות של המערער ובכלל זה למצבו הנפשי המורכב, כעולה מתסקירי שירות המבחן, הדורש – כך נטען – טיפול תרופתי ושיקומי מקצועי. נטען עוד, כי לא ניתן משקל מספק גם לשיקולים הבאים לקולה בעניינו של המערער: מצבה הבריאותי הקשה של אמו; גילו הצעיר; הודאתו במעשים; והעובדה שאינו בעל עבר פלילי "מכביד". עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק לחשש שהועלה על ידי שירות המבחן מפני החרפת דפוסים בעייתיים ואלימים באישיותו של המערער כתוצאה משליחתו למאסר, וזאת בפרט בהתחשב במצבו הנפשי הלא מאוזן. על יסוד האמור מבקש ב"כ המערער להקל בעונשו של המערער, כאמור לעיל.

בדיון שהתקיים לפנינו ביום 4.12.14 התייחס ב"כ המערער למצבו הנפשי של המערער וציין בהקשר זה, כי המערער נמצא בטיפול של מרפאה לבריאות הנפש ומטופל תרופתית. על רקע זה הורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המערער שבו תהיה התייחסות, בין היתר, לטיפול הפסיכיאטרי שהוא מקבל ולמצבו הנפשי. עוד התבקש שירות המבחן להתייחס לכשירותו של המערער לבצע עבודות שירות.