עפ"ג 55527-08-15

המשיב הורשע על סמך הודייתו בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה על סעיף 186(א) לחוק העונשין. על-פי העובדות בהן הודה, החזיק המשיב בסכין בתאריך 18.7.14 בסביבות השעה 09:00 בבוקר במועדון בתל-אביב, לשוטר שהגיע למקום אמר המשיב שהחזיק בסכין להגנה עצמית.

בית משפט קמא (כב' השופט ש' מלמד) קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע ממאסר על תנאי ועד ל- 12 חודש וסבר, כי בתוך המתחם יש להעמיד את המשיב בשליש המתחם שעל כן הטיל עליו 4 חודשי מאסר בפועל. בשעה שבית המשפט דן בעניינו ריצה המשיב עונש מאסר שהוטל עליו בתיק אחר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי: "עונש המאסר ירוצה באופן חופף לעונש אותו הוא מרצה כיום". בנוסף הוטלו על המשיב קנס וכן מאסר על תנאי.

על גזר הדין וליתר דיוק על תקופת המאסר ודרך ריצוייה מערערת המדינה בפנינו.

לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא הן בקביעת המתחם והן ובעיקר בכך שבחר להורות על ריצוי מלוא תקופת המאסר שהטיל בחופף למאסר שהמשיב ריצה נכון ליום גזר הדין.

לענין המתחם, לטענת המדינה, המתחם צריך לנוע בין 6 עד 12 חודשים. באשר למיקומו של המשיב בתוך המתחם, המדינה מפנה לכך שהמשיב הוא יליד 1985 והצליח לצבור לא פחות מ- 11 הרשעות קודמות כאשר ההרשעות כוללות מספר תיקים רב ביותר, שכן חלק מהם מהוות צירוף תיקים. בין העבירות בהן הורשע המשיב יש גם עבירות דומות לאלה שהורשע בהן היום, ללמדך שמדובר בעבריין מועד גם בתחום זה. לענין זה מפנה המדינה להפרת הוראה חוקית, אלימות, איומים וגם לא נפקד מקומה של עבירת מין. המשיב גם ריצה תקופות מאסר ממושכות בפועל.

בדיון היום הוסיף ב"כ המדינה אינפורמציה שאיננה מופיעה בהודעת הערעור והיא, כי גם כרגע תלויים ועומדים כנגד המשיב שלושה כתבי אישום בעבירות שונות.

בהינתן המכלול, הן נסיבות ביצוע העבירה המורכבות מכך שמדובר במועדון ובסכין שהוחזקה להגנה עצמית והן לענין גזר הדין ומיהותו של העבריין שבפנינו, סבורה המדינה כי שגה בית משפט קמא ולא היה מקום מלכתחילה להטלת תקופת המאסר שהוטלה ובדיעבד לא היה מקום לחפיפה מוחלטת.

הסנגורית טוענת כי אין מקום להתערב בענישה. בית משפט קמא ראה את התמונה כולה והחליט מה שהחליט בהינתן המכלול. בגדר המכלול מצביעה הסנגורית במיוחד על כך שהמשיב נידון זמן לא ארוך לפני כן בעבירה אחרת, ויכול היה המשיב לצרף תיק זה לכתב האישום הקודם. הדעת נותנת, כך לטענתה, שלו היה עושה כן לא היה העונש בתיק הקודם משתנה, בוודאי לא שינוי ממשי.

השאלה שצריכה היום ערכאת הערעור להציב בפניה, כך לטענת הסנגורית, היא האם עונש המאסר הכולל שהוטל באותו תיק מצריך התערבות שאם לא תאמר כן, אין גם מקום להתערב בכך שבית המשפט הטיל את המאסר הנוכחי כולו בחופף למאסר באותו תיק. הסנגורית טוענת כי אי הצירוף של תיק זה לתיק הקודם הוא ענין "טכני", כך יש לראות זאת ואין לבוא חשבון עם המשיב בגין "טעות טכנית".

שקלנו את טיעוני הצדדים ונראה לנו כי יש ממש בערעור המדינה, לפחות לענין דרך ריצוי המאסר, דהיינו בשאלה האם ירוצה כולו בחופף, במצטבר או חלקו בחופף וחלקו במצטבר.

איננו נכנסים כלל לשאלת המתחם משום שגם בתוך המתחם שהטיל בית משפט קמא נראה לנו כי אכן נפלה שגגה. בגדר עבירות החזקת הסכין מדובר בתיק בעל נסיבות מחמירות. מדובר בהחזקה בתוך מועדון, מקום מועד לפורענות בהקשר זה ובאדם האומר חד משמעית כבר לשוטר שעוצר אותו בשטח, כי החזיק את הסכין להגנה עצמית, משמע היה מוכן להשתמש בו אם יתעורר הצורך בכך.

איננו רואים לחזור על שפע המובאות מהפסיקה באשר לצורך להילחם ב"תת תרבות הסכין". המשיב שבפנינו הוכיח הן בדבריו בתיק הנוכחי והן בגיליון ההרשעות הקודמות שלו כי הוא אדם אלים שאכן לא יהסס לעשות שימוש בסכין.