עפ"ג 5218-03-14 מדינת ישראל נ' קאיד אבו קוידר

השופט י. עדן:

הערעור והערעור שכנגד

1.זהו ערעור המדינה (להלן : "המערערת" או "המשיבה") על גזר הדין, וערעור שכנגד שהגיש הנאשם (להלן: "המערער" או "המשיב") על הכרעת הדין ועל גזר הדין, של בימ"ש השלום לתעבורה באשקלון [כב' השופט שמעון לייבו] בגמ"ר 2257-10-12, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון לתקופה של 14 שנים, קנס בסך 1,800 ₪, ופיצוי למשפחת המנוח בסך 5,000 ₪.

על פי כתב האישום, בתאריך 3.8.2012 בשעת לילה מאוחרת נהג המערער במשאית, בכביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה לכל כיוון, אשר בין שני נתיביו מפריד קו הפרדה רצוף. בשלב מסוים החל המערער בפנייה ימינה אל דרך עפר, תוך כדי פנייתו חצתה משאיתו את קו ההפרדה הרצוף אשר בין שני הנתיבים, וחסמה את נתיב הנסיעה של רכב פרטי אשר נהגו לא הספיק לעצור את רכבו, התנגש עם חזית הרכב בחלק האחורי של משאית המערער, וכתוצאה מהתאונה נהרג במקום נהג הרכב המעורב. (להלן: "התאונה").

המערערת עותרת בערעורה כנגד קולת העונש שהוטל על המערער, והערעור שכנגד הינו כנגד הכרעת הדין ובו עותר המערער לזיכויו, וכנגד גזר הדין, בו טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חמור, לרבות ברכיבי הפסילה והפיצוי. הדיון בערעור ובערעור שכנגד אוחד ופסק דין זה ענינו בשניהם.

הכרעת הדין של בימ"ש קמא והמחלוקת

2. ביחס להכרעת הדין, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם במהלך פניית המערער ימינה אל דרך העפר, סטה הוא עם המשאית שמאלה, חצה את קו ההפרדה הלבן, נכנס לנתיב הנגדי, ובכך גרם ברשלנותו לתאונה ולתוצאתה, או כטענת המערער הוא לא חצה את קו ההפרדה, האט לצורך ירידה אל דרך העפר, ולא היה בידו למנוע את התאונה המצערת.

אין מחלוקת של ממש בדבר אופן קרות התאונה. הרכב הפרטי פגע בצד האחורי השמאלי של המשאית, כך שהקורה האחורית אשר במשאית, בחלקה השמאלי, פגעה בזכוכית הרכב הפרטי בצד הנהג, ובמנוח. פגיעה זו של הקורה האחורית של המשאית בחלק השמאלי של הרכב הפרטי, בזכוכית ובמנוח, היא אשר גרמה למותו.