איתמר שפירא נ' מדינת ישראל

השופט א' אברבנאל:

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון) בת"פ (שלום י-ם) 30427-04-13, שבו הורשע המערער בעבירה של התפרעות – לפי סעיף 152 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק), והוטל עליו עונש של 30 ימי מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד עצם ההרשעה.

העובדות הרלוונטיות

2.כנגד המערער ושלשה אחרים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירה של התפרעות. להלן עובדות כתב האישום במלואן:

"ביום 3.8.12 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, במסגרת ההפגנות הקבועות שנערכות מדי יום שישי בכפר נבי צלאח, השתתפו הנאשמים יחד עם כ-80 אחרים, שזהותם שאינה ידועה למאשימה, בהתקהלות שהחלו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור (להלן: ההתפרעות). במהלך ההתפרעות האמורה, יודו אבנים לעבר כח מג"ב וחיילים שהגיעו למקום, כאשר חלק מן האבנים פגעו בשוטרים ובחיילים".

עניינה של הנאשמת 1 הסתיים בהסדר טיעון וצירוף תיק זה לתיק אחר שהתנהל בעניינה, ואילו בעניינם של המערער ושניים נוספים התנהלו הוכחות, בסיומן, ביום 18.3.2016, זיכה בית המשפט קמא את השלשה.

3.כנגד פסק הדין הוגש ערעור בתיק ע"פ (מחוזי י-ם) 13807-05-16. ביום 28.9.2016 התקבל הערעור, המערער ושני הנאשמים האחרים הורשעו בעבירת ההתפרעות, ועניינם הוחזר לבית המשפט קמא לצורך שמיעת הטענות לעונש ומתן גזר הדין.

בפסק הדין בערעור, קבע בית-המשפט המחוזי (כב' השופטים נ' בן-אור, ר' וינוגרד וא' דראל) כי התנהגותם של השלשה, בעצם נוכחותם במקום, מגבשת את יסודות העבירה. בית המשפט המחוזי סיכם את עובדות האירוע כלהלן:

"... בית המשפט קמא קבע כי בכפר הנדון התקיימו הפגנות מדי יום ו'; במהלך ההפגנות היו הפרות סדר שבאו לידי ביטוי ביידוי אבנים לעבר חיילים ושוטרים; שהמשיבים היו מודעים לכך ועל כן, כאשר הגיעו להשתתף בהפגנה נשוא כתב האישום, ידעו שהיא תכלול גם יידויי אבנים. עוד קבע בית המשפט כי המשיבים השתתפו בהפגנה ביחד עם תושבים מקומיים ואחרים שהגיעו למקום; כי המפגינים יצאו מן הכפר וצעדו לעבר גבעה סמוכה המשקיפה אל הכביש; המפגינים התמקמו על הגבעה תוך שהם מתכנסים סביב עץ וכי עיקר המפגינים ובכללם המשיבים התמקדו במחאה שקטה ופסיבית שהתבטאה בנוכחות סביב העץ. עם זאת, חלק מן המפגינים, צעירים בעיקר, החל ליידות אבנים לעבר חיילים ושוטרים שנצבו למרגלות הגבעה. החיילים והשוטרים החלו לנוע מעלה לעבר המפגינים. יידוי האבנים נמשך לאורך פרק זמן והמיידים נצבו בסמוך למשיבים וליתר המפגינים ובמורד הגבעה. המשיבים וחבריהם ראו את הדבר ונותרו במקום, חלקם אף צילם את מיידי האבנים בפעולה.