עפ"ג 50519-06-14 מדינת ישראל נ' ד'
|
עפ"ג בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים |
50519-06-14
5.5.2015 |
|
בפני השופט: 1. אריה רומנוב 2. דוד מינץ 3. אסתר נחליאלי-חיאט |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המערערת: מדינת ישראל עו"ד איילה גלברד-יעקב - פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) |
המשיב: ש' ד' עו"ד אדלבי - סנגוריה ציבורית |
| פסק דין | |
השופט א' רומנוב והשופטת א' נחליאלי-חיאט
-
לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 11.5.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט) שניתן בת.פ. 35658-03-12.
-
ביום 31.3.12 הוגש נגד המשיב כתב אישום הכולל ארבעה אישומים שבמסגרתם יוחסו לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג). ביום 8.9.13, בפתח ישיבת ההוכחות, הציגו הצדדים בפני בית משפט קמא הסדר טיעון אליו הגיעו, לפיו המשיב יודה ויורשע בעובדות כתב אישום מתוקן (ממנו נמחקו 3 אישומים) ויישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן וכן לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות (כאשר צוין כי המערערת תעתור לעונש של מאסר בפועל).
-
על פי כתב האישום המתוקן, ביום 15.3.12 סמוך לשעה 21:00, במהלך ויכוח עם אשתו (המתלוננת), נעץ המשיב עט ברגליה וכן היכה באגרופיו ברגליה. מששאלה אותו המתלוננת לפשר מעשיו, אחז המשיב בשערות ראשה, משך אותה, הטיח את ראשה בדלת והטילה לרצפה. המשיב יצא מביתו, אך חזר לשם לאחר זמן קצר והבחין כי שרטוט שהכין לצורך עבודתו, הוכתם בקפה שנשפך. בתגובה, פנה אל המתלוננת ואמר לה "את כלום בבית את לא שמה לב למחברת שלי". בהמשך לכך, הטיח המשיב את ראשה של המתלוננת בקיר, ניגש אל בגדיו, הביא חגורה והחל להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה באמצעות החגורה. המתלוננת ניסתה לברוח מהבית אך המשיב נעל את הדלת והכניס את המפתח לכיסו. המתלוננת ניגשה אל פתח החלון והחלה לזעוק לעזרה לאביו של המשיב. בתגובה, סגר המשיב את החלון על ידה של המתלוננת. בעודה זועקת לעזרה חסם המשיב את פיה בידו, סטר לה בפניה והמשיך להכותה בחגורתו. למשמע הצעקות הגיע אביו של המשיב לדלת הבית, החל לדפוק על הדלת וצעק למשיב לפתוח את הדלת. אז פתח המשיב את דלת הבית. בעקבות האירוע המתואר, נגרמו למתלוננת המטומות ביד שמאל ובכתף שמאל, וכן חבלות בברך ימין, חתך בגב ושפשוף באמה בצד שמאל.
-
כאמור, ביום 8.9.13, ובהתאם להסדר הטיעון, הורשע המשיב בעבירה אחת של תקיפה בנסיבות מחמירות (הגורמת חבלה של ממש כלפי בת הזוג) – לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, ונשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר וכן לממונה על עבודות השירות לקבלת חוות דעתו.
-
לאחר שתסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה התקבלו, טענו והצדדים לעונש, ובית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (בניכוי ימי מעצרו, מיום 18.3.12 - 3.4.12); מאסר מותנה; והתחייבות בסך של 7,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הורשע בתוך שנתיים.
-
על קולת גזר הדין ערערה המדינה. לטענתה שגה בית משפט קמא כשבמסגרת גזר הדין לא ייחס את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירה בה הוא הורשע; לא קבע מתחם ענישה ההולם את חומרת העבירה; ולא גזר על המשיב עונש ראוי בתוך מתחם זה. לטענתה שגה בית משפט קמא בכך שבמסגרת העונש שגזר על המשיב לא נתן ביטוי מוחשי לאכזריות ולאלימות שהפנה המשיב כלפי המתלוננת כמתואר בכתב האישום המתוקן. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל מספק לכך שמדובר באירוע מתמשך, המורכב משתי חוליות מבודדות בממד הזמן, וכי אין מדובר באירוע הנובע מדחף רגעי. עוד נטען, כי היה על בית משפט קמא להביא בחשבון גם את הנזק המוחשי שנגרם למתלוננת ואת הנזק החמור עוד יותר שעלול היה להיגרם לה כתוצאה ממעשי המשיב. המערערת מוסיפה וטוענת, כי תופעת האלימות במשפחה הפכה לתופעה שכיחה, אשר יש למגרה באמצעות תגובה עונשית הולמת. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי להבחנה של שירות המבחן כי למשיב נטייה להתנהגות אימפולסיבית, תוקפנית, ולעיתים אף אלימה, וכן לעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה בעבירת אלימות; לעובדה שהמשיב נטל אחריות כללית בלבד למעשיו בפני שירות המבחן; ולעובדה שהמשיב שלל בצורה תקיפה ומוחלטת קיומו של צורך להתערבות טיפולית בעניינו. המערערת טוענת עוד, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי יחסי המשיב והמתלוננת כיום תקינים ונורמטיביים, כאשר, לשיטתה, מתסקיר שירות המבחן עולה תמונה אחרת. בסיכומו של דבר, עתרה המערערת כי בית משפט זה יחמיר בעונשו של המשיב ויטיל עליו עונש של מאסר ממושך בפועל. המערערת מפנה לפסיקה בתמיכה לעמדתה.
מדרך הטבע, ב"כ המשיב תמך את יתדותיו בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו, במקרה זה ראוי לבוא לקראת המשיב, שתיקן באופן משמעותי את אורחותיו. לטענת ב"כ המשיב, בנסיבות המשיב דנא יש לתת משקל מכריע למצב המשפחה, לעובדה כי התרחבה בינתיים, ולשיפור ביחסי המתלוננת והמשיב. לטענתו, שליחת המשיב לבית סוהר בעת הזאת לא רק שלא תועיל למשפחה, אלא אף תסב לה נזק ותסיג אותה לאחור. ב"כ המשיב טוען כי השאלה הרלוונטית הניצבת בפני בית משפט זה היא האם יש עילה להתערבות ערכאת הערעור בגזר הדין של בית משפט קמא ולא השאלה מה בית משפט זה היה פוסק אילו היה יושב בערכאה קמא. מכל מקום - עמדת המשיב היא, כי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור ויש לדחות את ערעור המדינה.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|