עפ"ג 4960-02-16 ג'מאל אבו שאפע נ' מדינת ישראל

השופט מ' בר-עם:

1.מונח לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חנה מרים לומפ), בת"פ 41000-11-14 מיום 21.12.2015, לפיו נגזר על המערער עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של שמונה חודשים וקנס כספי בסך 35,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

2.המערער הורשע, על-פי הודאתו בכתב-אישום מתוקן בשנית, במסגרת הסדר טיעון, ב-47 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן – החוק), ב-44 עבירות לפי סעיף 117(א)(13) לחוק ובשתי עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

3.כעולה מגזר-דינו של בית-משפט קמא, עסק המערער בתקופה הרלוונטית במתן שירותי ניקיון. המערער המציא ללקוחותיו מסמכים הנחזים לחשבוניות מס של תאגידים, אותם קיבל מגורם אחר, אף שאלה לא התחייבו ולא סיפקו את השירות נושא החשבוניות (להלן – התאגידים). בהתאם לעובדות האישום הראשון, במהלך התקופה שבין חודש יוני 2010 לבין חודש אוקטובר 2012, סיפק המערער שירותי ניקיון בסכום כולל של 2,528,525 ₪. המערער לא הוציא למקבל השירות חשבוניות מס כנדרש בחוק, אלא חשבוניות מס על-שם התאגידים ולא דיווח על עסקאותיו לרשויות כדין. בהתאם לעובדות האישום השני, במהלך התקופה שבין חודש נובמבר 2011 לחודש מרץ 2013 סיפק המערער שירותי ניקיון בסכום כולל של 1,089,020 ₪. המערער לא המציא חשבוניות כנדרש בחוק, אלא חשבוניות מס על-שם התאגידים ולא דיווח על עסקאותיו כדין.

4.בגדר הסדר הטיעון לא נכללה הסכמה לעניין העונש, הגם שהוסכם כי תינתן למערער הזדמנות להסיר את מחדליו. בית-משפט קמא קבע, כי מדובר ברצף אירועים שיטתי, כחלק מסדרה של אירועי עבירות מס שנקט המערער, שהתרחשו בסמיכות של זמן ומקום ואשר קיים קשר הדוק ביניהן, שיש לראותן כאירוע אחד. לפיכך, קבע מתחם עונש הולם אחד, המביא לידי ביטוי את העובדה שמדובר בריבוי מעשים ובריבוי עבירות. בקביעת מתחם העונש ההולם נדרש בית-המשפט לעיקרון ההלימה ולפגיעה בערך החברתי ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. בית-המשפט קבע כי עבירות מס מתאפיינות בחומרה יתרה, נוכח פגיעתן הישירה בקופה הציבורית. בעניין מידת הפגיעה בערך המוגן, קבע בית-המשפט כי המערער נמנע מלדווח על הכנסות בסכומים ניכרים של כ-3,500,000 ₪ ובכך התחמק מתשלום מס בהיקף לא מבוטל של כ-600,000 ₪. בנסיבות אלה, הדגיש כי הנזק שנגרם לקופת המדינה כתוצאה מהעלמת המס הוא נזק משמעותי שנמשך תקופה לא קצרה. בית-המשפט הוסיף וקבע כי בביצוע העבירות קיימת חומרה נוספת, שכן המערער חטא הן כלפי הרשויות, משלא דיווח על הכנסותיו, והן בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, אשר נמסרו ללקוחותיו מתוך כוונה להסוות את טיבו האמיתי של העסק שהפעיל. השילוב בין כל אלה מלמד על יסוד מִרמה ומדגיש את הצורך במסר עונשי משמעותי.

5.לאחר שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית-המשפט כי הענישה הראויה בעבירות מסוג זה היא של מאסר בפועל וקנס כספי. לעניין הקנס הוסיף כי המדיניות הנוהגת הִנה הטלת קנס מכביד ומשמעותי על עברייני מס, הגם שיש להתחשב במצבו הכלכלי של המערער. נוכח כל האמור, קבע מתחם עונש הולם הנע בין ששה חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר, ומתחם קנס הולם הנע בין 100,000-25,000 ₪. בנסיבות העניין, משלא מצא הצדקה לסטות מהמתחם, הן לחומרא והן לקולא, ולאחר שנדרש לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, וכן להודאת המערער בעובדות כתב-האישום המתוקן ולחיסכון בזמן שיפוטי משמעותי עקב ייתור הצורך בשמיעת הראיות, מצד אחד, ובעברו הפלילי של המערער והעובדה כי המחדלים נושא האישום לא הוסרו, וכן הצורך בהרתעת המערער והרבים, מצד שני – הטיל על המערער את העונשים כמפורט לעיל.

6.בערעור שלפנינו טען המערער כי שגה בית-משפט קמא בקביעת העונש המתאים, הנושק לטענתו לרף העליון של מתחם העונש ההולם שנקבע, חרף העובדה כי העבירות שביצע המערער הִנן תולדה של מעורבות גורם זר, אשר יצר בפניו מצג כוזב כי החשבוניות אותן סיפק למערער הִנן חשבוניות אמת. המערער הדגיש כי אין לחובתו עבר פלילי רלוונטי בעבירות מס ועשה ככל שניתן להסיר את מחדליו.

7.בדיון שלפנינו חזר המערער על טענותיו. מנגד, טענה המשיבה כי אין עילה להתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא, אשר שקל את השיקולים הרלוונטיים, וכי העונש שהטיל על המערער תואם את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מס בנסיבות ביצוען.

8.לאחר שעיינו בגזר-דינו של בית-משפט קמא ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו לדחות את הערעור.