עפ"ג 48873-10-14 ב' נ' מדינת ישראל

א.בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת הבכירה רמה לאופר-חסון) מיום 21.1.14, לפיה הורשע המערער, לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, לאחר שבית משפט קמא התיר לו לחזור בו מכפירתו, וכן נסוב הערעור על גזר הדין שניתן ביום 26.10.14 ולפיו, נדון המערער ל – 12 חודשי מאסר בפועל, והופעל מאסר מותנה בן 14 חודשים, מתוכם 10 חודשים במצטבר, ו – 4 חודשים בחופף (עיינו בהחלטת התיקון מיום 26.10.14), ובסך הכל: 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של המערער, מיום 6.3.12 עד 20.9.12 (עיינו בהחלטת התיקון מיום 5.11.14).

בנוסף, נדון המערער ל- 12 חודשי מאסר על תנאי, למקרה ויעבור בתוך תקופה של 3 שנים, מיום שחרורו מן המאסר, כל עבירה של אלימות פיזית, וכן מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למקרה ויעבור המערער, בתוך תקופה של 3 שנים, מיום שחרורו מן המאסר, כל עבירה של אלימות מילולית ויורשע בגינה.

ב.הנסיבות הצריכות לעניין, הינן בתמצית אלה:

בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערער, יליד 26.2.1962, נטען, כי במועד הרלבנטי לכתב האישום היו המערער והמתלוננת חברים, והתגוררו באותה דירה.

בתאריך 5.3.12, על רקע רצונה של המתלוננת להיפרד מן המערער, איים המערער על המתלוננת, בהיותם בדירה, בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה: "מה אמרת? תגידי עוד פעם, אני לא מכיר את המושג פרידה אלא את המושג מוות או חומצת מלח לפנים". וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

נטען עוד, כי בנסיבות אלה , תקף המערער את המתלוננת בכך שאחז בעורפה ודחפה לכיוון חדר השינה, השליכה על המיטה והיכה מכות אגרוף בלסתה, בלחיה השמאלית, ידה השמאלית, ורגלה השמאלית.

משניסתה המתלוננת לקום מן המיטה, בעט המערער ברגלה השמאלית ויצא מן החדר.

נטען בכתב האישום, שבנסיבות אלה, נגרמו למתלוננת סימני חבלה בזרוע שמאל, בגב התחתון ובגפיים התחתונות, דהיינו, חבלות של ממש.

המערער גם איים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה: "תזמיני משטרה ותמותי, אני אשב בבית סוהר, ישבתי בבית הסוהר 15 שנים ואין לי בעיה לשבת עוד שנה, שנתיים, אבל כשאצא מבית הסוהר אני אשחית לך את הפנים", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.