עפ"ג 48384-07-15

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' קורנהאוזר) מיום 7.6.15 בת"פ 10957-12-13.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת זוגו, בתקיפה סתם, בהיזק לרכוש במזיד (3 עבירות) ובאיומים (2 עבירות). על המערער הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, ושני מאסרים על תנאי. גזר הדין, מושא פסק דין זה, הנו גזר הדין השני שניתן בעניינו של המערער באותו עניין. המערער ערער על גזר הדין הראשון בו הוטל עליו עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים, ובערעורו הוחלט כי יש למצות המעקב הטיפולי בטרם ייגזר דינו. בעקבות כך הושב התיק לבית משפט קמא, אשר בסופו של דבר, גזר את עונשו של המערער כמפורט לעיל.

2.ואלה המעשים: ביום 29.11.13 הגיע המערער לדירתה של המתלוננת, חטף מיידה טלפון וניפצו על הקיר, הכה בה, הפילה ארצה והוסיף להכותה בעודה שוכבת על הרצפה. המערער רדף אחריה לחדר ילדיה הקטינים, אליו נמלטה, שם שהו ילדיה, הכה על הדלת וניסה לפרוץ אותה בכוח עם כלי עבודה, תוך שהוא גורם נזק לדלת ומאיים על בת הזוג כי 'אם לא תפתח את הדלת הוא ישבור לה את כל הבית'. המערער הכה בדלת השירותים הסמוכה וגרם לה נזק, יצא מהדירה וביקש לשוב אליה, אך משנתקל בדלת סגורה, הכה בה, הסב לה נזק ואיים על המתלוננת כי יהרוג אותה. בהמשך, המערער עקר חלון, הכניס ידו והכה את המתלוננת.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טוען כי העונש שהוטל על המערער הינו חמור וגבוה מזה שביקשה המשיבה ומושפע מכך שהמערער הפר את תנאי מעצר הבית, למרות שלא הורשע בכך ואף לא חולטו הערבויות שהופקדו כבטוחה לקיום תנאים אלה. עוד נטען כי גם אם המערער הפר תנאים אלה, מדובר בהפרות קלות, שלא לוו באלימות או בביצוע עבירות נוספות, ואין להחמיר עימו נוכח הרקע האישי שלו, ובכלל זה היותו מכור מזה שנים רבות לסמים וניסיונותיה של המתלוננת לחדש את הקשר עמו. ב"כ המערער טוען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להליך השיקומי שעבר המערער במשך 8 חודשים ולא אפשר לו להמשיך בו. עוד הודגש כי המערער הודה, קיבל אחריות על מעשיו והוא נמצא במעצר בית תקופה ממושכת בפיקוח אלקטרוני. נטען כי המערער מבקש להתחיל דרך חדשה, לאחר שהתגרש לאחרונה, מעולם לא נקט באלימות כלפי ילדיו או גרושתו, והאירוע דנן הינו בודד וחריג. יחד עם זאת, בנוגע עם אירוע אלימות נוסף בינו לבין המתלוננת, נטען כי בית משפט קמא לא אפשר למערער לצרף תיקים נוספים שנפתחו נגדו בשלב הטיעונים לעונש. עוד נטען כי יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער ובכל מקרה להקל מאוד בעונשו ולגזור עליו עונש סביר ולא עונש כבד כפי שהוטל עליו. בעניין זה הפנה ב"כ המערער לכך כי אף שהמשיבה טענה כי יש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופת 18 חודשים, אך עקב ההפרות, טענה כי יש להחמיר ולגזור עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. מדובר בטעות משפטית. וכן, לאור העובדה, שכאמור, המערער היה בפיקוח אלקטרוני – יש לנכות תקופה זו ולכל הפחות יש לנכות התקופה מאז תחולת התיקון לחוק העוסק במעצר בפיקוח אלקטרוני.

לעמדת המשיבה, אין מקום לקבל את טענת המערער כי שינה מדרכיו ולמעשה זו חזרה על טענות שנטענו על ידי המערער בעבר, ניתנה לו הזדמנות למצות את ההליך הטיפולי, אך הוא החמיץ זאת ושב לשימוש בסמים. שירות המבחן התייאש מהמערער וביקש לסיים את ההליך בעניינו ולהפסיק את ההליך השיקומי. באשר לטענה כי המאשימה טענה, בשלב הראשון, כי יש להטיל על המערער עונש מאסר לתקופת 18 חודשים ולצרף לכך תקופה נוספת בגין ההפרות, הסכים ב"כ המשיבה כי אכן טעון זה אינו נכון, אולם בית משפט קמא לא הלך בדרך זו, אלא קבע מתחם ראוי והציב את עונשו של המערער במתחם. כן נטען כי אין מקום להורות על ניכוי תקופת היות המערער בפיקוח האלקטרוני מתקופת המאסר. מכל אלה – נתבקש לדחות הערעור.

תסקירי שירות המבחן

4. בעניינו של המערער נערכו מספר תסקירים בתקופה של כשנה (מיום 22.6.14 עד יום 20.5.15), מהם עולה כי המערער, יליד 1973, פרוד ואב לשלושה ילדים, עבד עד למעצרו בתיק זה כעצמאי בתחום חלוקת הסולר והתגורר בגפו בדירה שכורה בירושלים. במסגרת התיק דנן, במשך שמונה-עשר החודשים האחרונים נעשו מספר ניסיונות לסייע למערער בהליך שיקום וגמילה מסמים, להם התמכר בגיל 28. המערער שולב ביחידה העירונית לטיפול במכורים (של"מ) בחודש פברואר 2014, משם דווח כי הקשר עמו אופיין בקושי להתייצב לבדיקות, קושי בקבלת אחריות מלאה למצבו, העדר מוטיבציה אמיתית להשתקם, רצון להתחמק מעונש מאסר, ובהמשך המערער אף הפסיק את הטיפול. שירות המבחן תיאר את התנהגותו של המערער כתוקפנית, עם קושי בקבלת אחריות למצבו ולעבירה, והכחשת מצבו. בתסקיר המשלים מיום 20.5.15 פורט כי בדיקת שתן שמסר נמצאה עם שרידי סם מסוג קוקאין, חרף טענתו כי הוא נקי מסמים. ניסיונות לשלבו בקהילה הטיפולית "רטורנו" ובמרכז יום "בית חוסן" באילת כשלו על רקע העדר מוטיבציה ובשלות להשתקם. הוערך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עוברת חוק, הן סביב שימוש בסמים והן סביב דחפיו האלימים, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

דיון

5.לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים והעובדה ששהה במעצר בית ארוך שכלל ניסיונות שיקום. מאידך, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע כלפי מי שהיתה בת זוגו באותה עת. בענין זה יצוין כי אין נפקות לכך שבני הזוג לא היו נשואים או התגוררו יחדיו.

המערער נקט באלימות קשה כנגד בת זוגו במסגרת אירוע מתמשך, ולא חדל ממעשיו לאחר שנפלה ארצה, או בהמשך – משהצליחה לברוח ולהסתגר בחדר ילדיה הקטינים ששהו שם באותה עת, פעל תוך הטלת אימה באיומיו ובניסיונותיו לעקור מכשולים בדרכו להפליא בה את מכותיו. המערער לא חדל ממעשיו אלא לאחר שהמתלוננת ברחה עם ילדיה לשכנים ושוטרים הגיעו למקום. לחובת המערער נזקף גם עברו הפלילי, הכולל מספר הרשעות קודמות, וביניהן עבירת אלימות משנת 2000, בגינה הוטל עליו מאסר על תנאי, שלא היה בו כדי להרתיעו מלשוב על התנהגות אלימה ותוקפנית בתיק דנן. גם מהתסקיר המשלים שניתן בעניינו של המערער, שנתקבל לאחר ערעורו הקודם, עולה כי עדיין נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה להישנות העבירה. אשר על כן, עונשו של המערער צריך להלום לא רק את חומרת מעשיו, אלא גם לבטא את ההרתעה הנדרשת למניעת הישנות מעשים כאלה בעתיד. כמו כן, מקובלת עלינו קביעת בית משפט קמא כי בעניינו של המערער אין להעדיף את האינטרס השיקומי. המערער קיבל הזדמנויות רבות לשיקום במשך תקופה ארוכה, וחרף זאת, שיקומו כשל. גורמי הטיפול השונים התרשמו כי אינו מבין את חומרת התמכרותו ומצבו, מתקשה להתחייב לטיפול, נעדר מהתייצבות לבדיקות, והוא נוהג בתוקפנות כלפי סביבתו, ובכלל זה, כפי שדיווחה אימו בטיעונים לעונש, מבטא התפרצויות זעם חוזרות ונשנות, אגרסיביות ואיומים מצדו כלפי בני הבית. באשר לטענה כי יש לנכות מתקופת המאסר את התקופה בה היה נתון במעצר בית בפיקוח אלקטרוני, ולפחות התקופה מאז חקיקת התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו – 1996, במסגרתו הוסף סימן ג1 העוסק במעצר בפיקוח אלקטרוני, נפנה להחלטה ברע"פ 7994/15 עימאס חליאלה נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 22/12/15), לפיה חוק הפיקוח האלקטרוני אינו חל על מי ששוחרר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני לפני חקיקת התיקון.