עפ"ג 4822-04-15 ב' נ' מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ') מיום 22.3.15 בת"פ 33754-02-11.

כללי

1.המערערת הורשעה על יסוד הודאתה בהתפרצות למקום מגורים, גניבה, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב (2 עבירות). במסגרת ההסדר הדיוני הותירו הצדדים את שאלת העונש לשיקול דעתו של בית המשפט, שהשית על המערערת 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 23.1.11 הגיעה המערערת למעון דיון מוגן לקשישים ופנתה לחדרה של אחת השוהות במעון, אישה כבת 90 (להלן: המתלוננת), הציגה עצמה בכזב בפניה כעובדת של המוסד לביטוח לאומי, נכנסה לחדר המתלוננת וגנבה את ארנקה על תכולתו. לאחר מכן השתמשה המערערת בכרטיס האשראי של המתלוננת לרכישת סיגריות בשני מקומות שונים בסכום כולל של כ- 1,000 ₪.

ההליך בבית משפט קמא

3.דינה של המערערת נגזר ביום 29.9.2013 לשל"צ בהיקף 240 שעות, צו מבחן ופיצוי למתלוננת. בית משפט קמא נימק ההקלה בענשה של המערערת בהליך שיקומי אותו עברה, במטרה לטפל בהתמכרותה לסמים ובכך ששליחתה לריצוי מאסר ממש, מאחורי סורג ובריח, עלול לדרדר אותה (עיקר הנימוקים פורטו בהחלטה מיום 6.5.2013), ובכך שלא ניתן להשית עליה עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, משלא נמצאה מתאימה לרצות עונש זה בשל בעיות רפואיות מהן סובלת. תכנית השל"צ אושרה ביום 5.12.2013, לפיה היה על המערערת לבצע את העבודות כסייעת כגן ילדים. ביום 17.7.2014 התקבלה הודעה משירות המבחן, לפיה המערערת ביצעה שעות בודדות בלבד מתוך השל"צ שהוטל עליה, לא התייצבה לבדיקות לגילוי סמים ולא התייצבה למפגשים טיפוליים אשר נקבעו לה במסגרת צו השל"צ. מהדיווח עלה, כי המערערת תלתה הענין במצבה הבריאותי ובניתוח אותו עברה. לאור זאת המליץ שירות המבחן לקיים דיון מחודש בעניינה ולהטיל עליה עונש חלופי. בדיון מיום 31.12.14, הוחלט להפקיע את צו השל"צ והמבחן ולגזור דינה של המערערת מחדש, לאחר שנקבע כי המערערת לא ביצעה את השל"צ והפרה את צו המבחן, ללא קשר לבעיה הרפואית ממנה סבלה, והוטל עליה העונש, נשוא הערעור דנן.

הערעור – טענות הצדדים

4.לטענת המערערת, העונש שהושת על המערערת הנו חמור בשים לב להליך השיקומי אותו עברה מאז שחרורה מהמאסר האחרון. פורט כי המערערת עברה תהליך גמילה ארוך בקהילת מלכישוע ולאחר מכן בהוסטל. עוד נטען כי המערערת לא בצעה השל"צ ולא נמצאה מתאימה לבצע עבודות שירות רק בשל מגבלות רפואיות מהן סבלה. נטען כי שליחתה למאסר בחלוף ארבע שנים מביצוע העבירה יסכל את התהליך השיקומי המשמעותי שעברה. עוד נטען כי המערערת לא נשמעה בטרם ניתן גזר הדין בעניינה, וכי היא הציגה מסמכים רפואיים המאששים את הטענה שהיא מטפלת בנכדה (יליד שנת 2009) הסובל מבעיה רפואית קשה, והיא משמשת לו אפוטרופסית. לפיכך, ביקש ב"כ המערערת להורות לשירות המבחן להכין תסקיר לבחינת האפשרות לפיה המערערת תשלים את השל"צ, באופן שגזר הדין המקורי ישאר על כנו. לחלופין, נטען כי יש להמיר את עבודות השל"צ בעונש של מאסר בפועל בעבודות שירות, ולהימנע מהשתת מאסר לריצוי בפועל. בנוסף, בעת הדיון לפנינו, הפנה ב"כ המערערת להחלטה מיום 3/10/13 של בית משפט לענייני משפחה, לפיה המערערת התמנתה כאפוטרופא בלעדית של נכדה. נטען כי המערערת לא סיימה את השל"צ מאחר שנחבלה. כשהתבקשה הפקעת השל"צ, נדון עניינה של המערערת לפני מותב שלישי אשר לא ליווה את עניינה של המערערת מלכתחילה. מותב אחרון זה הפנה את המערערת אל הממונה על עבודות השירות, ואף שירות המבחן היה נכון, בתנאים מסוימים, להמשיך וללוות את המערערת, אלא שבאותו שלב ניתן גזר דין.

לאור אלה, ולאור כך שנטען כי המערערת מסוגלת לבצע של"צ, נטען כי יש להורות לשירות המבחן להמציא תסקיר בדבר ביצוע של"צ, ולבטל את עונש המאסר.

5.לטענת המשיבה יש לדחות את הערעור. נטען כי לא נפלה כל טעות בגזר הדין או בהחלטות אשר ניתנו בעניינה של המערערת על-ידי המותבים שדנו בעניינה. באה הפניה לרישום הפלילי המכביד בעניינה של המערערת אשר שהתה באופן מצטבר שנים ארוכות בבתי הכלא. ההזדמנות החוזרת שניתנה למערערת הוחמצה על ידה אף שנגזר עליה עונש קל, במיוחד שעה שעברה מכביד ומעשיה חוזרים ונשנים, ואף שהיה תלוי נגדה מאסר על תנאי חב הפעלה. חרף זאת, לא עשתה המערערת שימוש בהזדמנות שניתנה לה ולא שיתפה פעולה כנדרש. עוד הודגש כי יש לשים דגש על הנפגעים ממעשיה של המתלוננת שבעיקרם היו קשישים ומעשי המערערת פגעו בהם באופן קשה, פעם אחר פעם. לעניין מינויה של המערערת כאפוטרופסית – עניין זה יכול היה להיות מונח לפני בית משפט קמא, ומשלא נעשה הדבר ולא נשקל על ידי בית משפט קמא, אין להידרש אליו עתה.