עפ"ג 46738-09-14 מדינת ישראל נ' צקבאשווילי(עציר) ואח'

1.המשיבים הורשעו על סמך הודייתם בעבירות כדלקמן:

קשירת קשר לפשע, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. גידול סמים מסוכנים, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכן החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית.

העובדות בתיק זה מספרות את סיפורה של מעבדת סמים אותה יזמו והכשירו המשיבים שבפנינו. אלה עיקרי הדברים:

המשיבים קשרו קשר להקים מעבדת סם. לצורך כך, חתמו על חוזה לשכירת אולם לתקופה של שנה. משיב מס' 2, רועי מלול (להלן: "משיב 2" או "מלול") חתם כערב למשיב מס' 1 משה צקבאשווילי (להלן: "משיב 1" או "צקבאשווילי"), שחתם על השכירות.

המבנה אותו שכרו השניים נמצא באזור תעשיה בעיר חולון. לא רק מבנה שכרו השניים אלא רכשו גם רכב כדי שישמש, בין היתר, להעברת הסחורה (הסמים) וההתניידות למעבדת הסמים. את האולם הכשירו המשיבים למטרה שלשמה נשכר, קרי: גידול סם מסוכן מסוג קנאבוס. ההכשרה כללה בניית מחיצות, רכישת חומרים, הקמת מערכות אוורור, קירור, השקייה ותאורה. בסעיף 2 לעובדות כתב האישום מפרטת המדינה את כל הציוד הרב שנרכש הכולל, בנוסף לאמור לעיל, גם נוזלי דישון, מכשיר לבדיקת חומציות, שעון, מכשיר חשמלי לחימום, לאידוי מים – כל מה שניתן להעלות על הדעת לצורך קידומו של "המיזם" שעניינו מעבדת סם. בתפיסה שנערכה על-ידי המשטרה נתפסו במקום 435 שתילים של סם מסוג קנאבוס במשקל כולל של כ- 18 ק"ג נטו.

לאחר שהמשיבים הורשעו הם הוכרזו כסוחרי סמים וכפועל יוצא מכך, חולטה תכולת רכוש שנתפס באותה פשיטה, אין בפנינו ערעור על החילוט שעל-כן לא נתייחס לכך.

2.בית משפט קמא (כב' השופט צ' עוזיאל) קבע מתחמי ענישה שונים באשר לכל אחד מהמשיבים. השוני במתחמים נובע, לשיטתו של בית משפט קמא, משוני בנסיבות. בית המשפט קיבל לענין זה את עמדתה של ההגנה ולפיה, חלקו של משיב מס' 1 בנוגע לפעולות שבוצעו במסגרת הקשר משמעותי יותר מזה של משיב מס' 2 באופן המצדיק הבחנה ביניהם. משיב 1 הוא ששכר את האולם ורכש את הרכב ששימשו בדיעבד להקמת המעבדה ולהובלה מתוכננת של הסמים. בית המשפט סבר כי ההבחנה בין השניים משליכה "במידה מוגבלת" על קביעת המתחם בקשר לכל אחד מהם. בשורה התחתונה נקבע כי המתחם ביחס למשיב מס' 1 הוא בין 11 ל- 24 חודשים וביחס למשיב 2 הוא בין 10 ל- 22 חודשים.

3.על אלה עמד בית משפט קמא לענין קביעת המתחם:

מדובר במקרה זה בגידול סם בהבדל מהחזקת סם, סחר בסם והפצתו. בלשונו של בית משפט קמא: "מאז ומעולם ננקטה גישה המבחינה בין אלה המחזיקים בסמים, אף שלא לשימושם העצמי, ואלה המגדלים אותם, כמו בענייננו, לבין אלה הסוחרים בהם בפועל. בית המשפט הפנה לענין זה לע"פ 68/75 שושנה נ' מדינת ישראל וכן לע"פ 171/75 משהאשווילי נ' מדינת ישראל, שם נקבעה אותה הבחנה בין סוגי העבירות. בית המשפט היה ער לכך שהערך החברתי המוגן הוא אותו ערך חברתי בין אם מדובר בהפצת הסמים, ובין אם מדובר בגידולם, עדיין סבר כי יש להבחין בין שתי "הווריאציות" של אותה עבירה, שכן העבירה של סחר בסמים מתייחסת "לשלב מתקדם וסופי בשרשרת הפצת הסמים".

פרמטרים נוספים עליהם עמד בית משפט קמא הנם כמות הסם וסוגו, לענין הסוג ההבחנה היא בין הסמים הקלים יותר כגון: חשיש או קנאבוס, כמו במקרה הנוכחי, לבין סמים קשים כדוגמת הירואין.

4.פיסקה נוספת ייחד בית משפט קמא למדיניות הענישה. בית משפט קמא סקר פסקי דין שונים )שבדיעבד הוגשו גם לנו) בהם בנסיבות דומות, נקבעו מתחמים דומים לאלה שנקבעו בדיעבד בתיק הנוכחי, וראה לאמץ מתחמים אלה. בתוך המתחם, ולצורך גזירת הדין נתן בית משפט משקל להודייתם של המשיבים, נטילת האחריות שהתבטאה בכך שהודו כבר בישיבה הראשונה - באשר למשיב 1 - וכבר בחקירתו במשטרה - באשר למשיב מס' 2.

עוד התחשב בית משפט קמא בנסיבותיהם האישיות, לרבות העובדה שהשניים אבות לקטינים, המשבר שפקד את בני המשפחה בעקבות מעצרם, ונסיבות אישיות נוספות. ניתן משקל גם לכך שאף אחד מהמשיבים לא ריצה מעולם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, הגם שמשיב 1 ריצה מאסר בדרך של עבודות שירות ונגד משיב 2 תלויים ועומדים מאסרים על תנאי.

5.על הענישה מערערת המדינה בפנינו.