עפ"ג 46183-06-14 מדינת ישראל נ' אריאל בן עזרא (עציר)

השופט י' נועם:

1.לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט), מיום 11.5.14, בת"פ 3445-06-10. המשיב הורשע בבית-משפט קמא, על-פי הודאתו, במגוון של עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, פקודת מס הכנסה, פקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, ותקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בגזר-הדין נידון המשיב ל-17 חודשי מאסר בפועל, לשישה חודשי מאסר על-תנאי, לתשלום קנס בסך 25,000 ₪ וכן לפסילה בפועל ולפסילה על-תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה.

2.נסקור את תמצית האישומים והרקע לביצועם, כפי שהובאו בגזר-דינו של בית-משפט קמא. אביו של המשיב הקים בשנת 1984 עסק פרטי (להלן – העסק) לעבודות דפוס שונות. החל משנת 2005 הצטרף המשיב לעסק המשפחתי ומונה כמנהלו. בשנת 2008 הקימו המשיב ואביו חברה (נאשמת 2) אשר המשיב נרשם כמנהלה וכבעל 49% ממניותיה. במהלך השנים 2006-2008 זייף המשיב 29 חשבוניות מס בסכום כולל של כ-3.4 מיליון ₪, במטרה להגדיל את הוצאות העסק והחברה, ולהקטין בכך את חבות המס המיוחסת להם. החשבוניות המזויפות האמורות, היוו בסיס לדו"חות המס השנתיים שהגיש המשיב בשם העסק ובשם החברה, ועל-פיהן נקבעה חבות המס של המשיב וחברותיו. בגין מעשים אלו הורשע המשיב באישומים הראשון עד השלישי בעבירות לפי סעיפים 220 (2)(4)(5) וסעיפים 216 (1)(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), וכן בביצוע עבירות מע"מ בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 217(ב2) בצירוף סעיפים 117(ב)(1)(6)(7)(8) לחוק מס ערף מוסף, התשל"ו-1975.

בשנת 2007 זייף המשיב חשבונית מס, אישור מחברת פלונית וכן אישור מרואה חשבון שנועדו להציג מצג שווא לבנק אודות מכונת דפוס שרכש. כתוצאה ממצג זה, קיבל המשיב במרמה מהבנק הלוואה בסך 900,000₪, רכש את המכונה וקיזז את סכום רכישתה פעמיים, במרמה, תוך "ניפוח" הוצאות חברה מתוך מטרה להקטין את חבות המס של החברה. בגין אלו, הורשע המשיב באישום הרביעי בעבירות לפי סעיפים 415, 418 ו- 240 לחוק העונשין; בעבירות לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה; וכן בעבירות לפי סעיף 117 (ב2) בצירוף סעיף 217(ב)(1)(6) ו-(8) לחוק מע"מ.

בסמוך לחודש ספטמבר 2008, זייף המשיב שלושה מסמכים שנחזו להיות אישורים מהבנק, לפיהם הועברו כ-238,000 ₪ לחברת "כלמוביל" לשם רכישת רכב שנועד לשמש כבטוחה לחשבון הבנק של החברה. בגין מעשי זיוף אלו, הורשע המשיב באישום השישי בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר ושל ניסיון לקבל דבר במרמה. בסמוך לאותה העת, זייף המשיב אישור מהבנק, לפיו הועברו סך של כ-248,000 ₪ לחברת "דלק מוטורס", על-מנת שתוגדלנה מסגרות האשראי של העסק והחברה בבנק. בגין אלו, הורשע המשיב באישום השישי בעבירת זיוף בכוונה לקבל דבר. באותה העת, זייף המשיב אישור מהבנק, לפיו הועברו סך של כ-13,750 ₪ לחברת "מימון ישיר", על-מנת שזו תסיר שעבוד שהטילה על רכבו. בעטייו של מעשה הזיוף הורשע המשיב באישום השביעי בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר ושל ניסיון לקבל דבר במרמה. כמו-כן, בשנת 2008, לא הגיש המשיב דו"ח שנתי עבור החברה, העסק ובגין הכנסותיו האישיות.

בתחילת שנת 2009, נעצרו המשיב ואביו ושוחררו בתנאים מגבילים, הכוללים איסור יציאה מן הארץ. לבקשת המשיב נתאפשר לו להפקיד סכום של 40,000 ₪ עבורו ועבור אביו, לשם נסיעה לחו"ל. הוא הפקיד סך של 20,000 ₪, אך זייף שני טפסי הפקדה נוספים בסך 10,000 ₪ כל אחד, שאותם העביר למס הכנסה ולמזכירות בית-משפט השלום בירושלים. בשל מעשים אלו, הורשע המשיב באישום השמיני בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

נוסף על כל אלו, צירף המשיב תיק נוסף מבית-המשפט לתעבורה בירושלים (ת.ד. 4109-12-12), והודה בעובדות שיוחסו לו באותו הליך, לפיהן ביום 25.1.12 נהג ברכב ללא ביטוח בר-תוקף ובשעה שנפסל מלהחזיק רישיון נהיגה. באירוע האמור, נהג המשיב ברכבו לאחור בדרך רשלנית, ופגע ברכב אחר שהיה בדרך. בגין מעשים אלו הורשע המשיב בעבירות נהיגה ברשלנות, גרימת תאונה, נסיעה לאחור, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בר-תוקף.

3.המשיב, יליד שנת 1986, והעבירות בוצעו על-ידו בתקופה של כשלוש שנים, כאשר היה בגילאי 20 עד 23. אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות פליליות, ולא נפתחו לו תיקים נוספים מאז ביצוען של העבירות הנדונות. עם זאת, לחובתו 31 עבירות תעבורה. כפי שבית-משפט קמא ציין, המשיב ניהל את העסק המשפחתי מאז היותו נער צעיר, והסתבך בשל כך בחובות כספיים ובהליכים משפטיים אזרחיים רבים ומורכבים. יצוין, כי כתב-האישום הוגש נגד המשיב בשנת 2010, כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירות האחרונות; וכי בחקירותיו במשטרה ובמע"מ שיתף המשיב פעולה עם חוקריו והודה בכל העבירות האמורות. במסגרת פרשת גזר-הדין בערכאה הדיונית הוגשה חוות דעתו של הפסיכולוג המטפל במשיב, שבה צוין, בין-השאר, כי המשיב "דילג" על שלב הנערות בחייו, עת "קפץ" לשלב הבגרות כאשר נדרש לנהל את בית הדפוס המשפחתי באופן מלא ובלעדי ללא כל סיוע מאֵחיו. להערכת הפסיכולוג, הלחץ וכובד המשימה שהיו מנת חלקו של המשיב, עת נדרש לנהל את העסק המשפחתי, פגעו בכושר השיפוט שלו, וגררו אותו לאבדן עשתונות. הוא הוסיף, כי האופק השיקומי-טיפולי בעניינו של המשיב מצדיק הימנעות מהטלת ענישה מחמירה. שירות המבחן תיאר את המשיב כאדם מניפולטיבי שפעל לאורם של אינטרסים צרים, תוך חיפוש פתרונות קלים לקשייו. עם זאת, הבהיר שירות המבחן, כי המשיב נטל אחריות על מעשיו.

4.בית-משפט קמא הגיע לכלל מסקנה, כי במסגרת קביעת מתחמי העונש ההולם יש לחלק את העבירות שביצע המשיב לשלוש קבוצות: הראשונה – המונה את שלושת האישומים הראשונים הנוגעים לעבירות המס, המהווים למעשה אירוע אחד לצורך קביעת מתחם ענישה הולם; השנייה – הכוללת את עבירות המרמה באישומים הרביעי עד השמיני; והשלישית – המתייחסת לעבירות התעבורה. בית-המשפט הוסיף וציין, כי אמנם בכל אחת מהקבוצות נעברו מספר עבירות, ואולם "השיטתיות והדמיון הרב בהם בוצעו, מצדיקות קביעות מתמי עונש הולם אחיד בכל העבירות שבכל אחת מהקבוצות, תוך התחשבות בעובדה שמדובר בריבוי עבירות בכל אחת מן הקבוצות".