עפ"ג 44863-08-16 מדינת ישראל נ' מלאק

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא, השופטת אורית קנטור) מיום 12/7/2016 בתיק פלילי 20957-09-15 לפיו הורשע המשיב (ושלושה שותפים נוספים) על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) + 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), גניבה, לפי סעיף 384 + 29(א) לחוק העונשין והסתייעות ברכב לעבור עבירה, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 + סעיף 29(א) לחוק העונשין.

בית המשפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; צו מבחן לתקופה של 18 חודשים; מאסרים מותנים; ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בתאריך 21/8/2015 בשעות הערב, הגיע המשיב ושלושת שותפיו (שון ברי, פואד מנור, ומרואן עטשה, להלן: "השותפים") ברכב לבית המתלונן. המשיב התפרץ לבית המתלונן באופן שפתח בכוח חלון הזזה ונכנס לדירה. המשיב גנב מהדירה מחשב נייד, כסף מזומן בסך 4,000 ₪, מכשיר טלפון סלולרי מסוג "אייפון" ותכשיטי זהב.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, אחד מהשותפים (מרואן עטשה) עמד בפתח הדירה והמתין בסמוך לדלת, ושני השותפים הנוספים (שון ברי ופואד מנור) המתינו ברכב ושמרו.

בטרם החלה פרשת התביעה, הודה המשיב (ויתר השותפים) במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן כמפורט לעיל, המשיב נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוות דעת ממונה ובהמשך נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש.

קצינת המבחן למבוגרים תיארה את המשיב, בן 24, כמי שלחובתו הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, נעדר מסגרת קבועה וצורך אלכוהול בכמות מוגברת. באשר לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, תואר כי המשיב לקח אחריות פורמאלית ואולם התייחסותו הייתה הגנתית והוא ניסה להשליך האחריות על גורמים חיצוניים ולמזער את חלקו.

בשל היעדר יכולת לוויסות דחפים ולהתמודדות עם מצבים רגשיים ומורכבים, העריך שירות המבחן כי ללא התערבות טיפולית קיים סיכון להישנות העבירות בעתיד. בסיום התסקיר ציינה קצינת המבחן כי המשיב החל להשתתף בקבוצה טיפולית הממוקדת בדפוסי צריכת אלכוהול, הוא משתף פעולה בתהליך ולכן הומלץ כי יוגש בעניינו תסקיר משלים שיחווה עמדה גם באשר להליך הטיפול בו החל המשיב.

במסגרת התסקיר המשלים תואר המשיב כמי שמגלה אחריות בטיפול, מגיע באופן עקבי ורציף לשיחות הפרטניות ולקבוצות הטיפוליות וכן פיתח בהדרגה מודעות להשלכות צריכת האלכוהול עליו ועל סביבתו.

צוין כי ניכרת במשיב מוטיבציה לשינוי דפוסי מחשבה ולכן "ומבלי להתעלם מחומרת מעשיו והחזרתיות המאפיינת את מעורבותו הפלילית" המליצה קצינת המבחן לשקול את הענישה השיקומית ולהטיל על המשיב צו מבחן למשך 18 חודשים במהלכם ימשיך את התוכנית הטיפולית, לצד של"צ, מאסר מותנה, התחייבות ופיצוי למתלונן.

בחוות דעת הממונה על עבודות השירות נמצא כי המשיב מתאים לריצוי העונש בדרך זו.

עמדת ב"כ המאשימה במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא היתה כי בשל עברו הפלילי ובשל חלקו המשמעותי של המשיב ביחס לעבירות המפורטות בכתב האישום המתוקן, לעומת חלקם של האחרים, יש להבדילו לחומרא בעונש.

ב"כ המאשימה טען למתחם עונש הנע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

מנגד, ביקש הסניגור לקבל את המלצת שירות המבחן ולחילופין להטיל על המשיב עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות כפי שהוטל על שותפו לכתב האישום ששמר בפתח הדירה.

הסניגור ציין כי בהתאם לעקרון האחידות בענישה יש לגזור על המשיב עונש דומה לעונשים שהוטלו על השותפים האחרים (3 ו- 6 חודשי עבודות שירות), שכן הגם שחלקו של המשיב בהתאם לעובדות כתב האישום הוא מרכזי יותר, הרי שעברם הפלילי של השותפים האחרים חמור "בעשרות מונים" מעברו של המשיב.

עוד הדגיש הסניגור את המלצות שירות המבחן לפיהן יש לשקול בעניינו את הגישה השיקומית בכדי לאפשר לו לחזור לדרך הנורמטיבית ולשקם את עתידו. צוין כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה והוא משתף פעולה באופן מלא עם ההליך הטיפולי.

בית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב, הוא זהה למתחם שנקבע לשותפו, היינו, נע בין 6 חודשי מאסר שניתן להמירם בעבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים.