עפ"ג 43623-12-15 עודה(אסיר) נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה פנינה ארגמן) מיום 5/11/15 בתיק פלילי 56995-05-13 לפיו הורשע המערער על פי הודייתו בכתב אישון מתוקן (בשנית) בשמונה עבירות של גניבת רכב בצוותא, לפי סעיף 413ב + 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובשתי עבירות של גניבה בצוותא, לפי סעיף 384 + 29(א) לחוק העונשין.

בנוסף, צירף המערער תיק נוסף (ת"פ 39321-03-14) והורשע בעבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, והסעה שלא כדין, לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן (בשנית) מעשי הגניבה של המערער, ביחד עם אחרים, התבצעו בחמישה מקרים שונים, בין התאריכים 30.4.13 ל- 20.5.13. הרכוש שנגנב, פרט לכלי הרכב, הוא ציוד שהיה באחד מכלי הרכב, וכן מכשירי טלפון סלולרי, מחשב נייד ומפתחות לרכב שנגנבו מתוך בית.

המערער, שכאמור ביצע את מעשי הגניבה ביחד עם אחרים, הוביל את כלי הרכב הגנובים לשטח הרשות הפלסטינית. תפקיד המערער במעשי הגניבה היה לשמש כתצפיתן, וכן בהובלת כלי הרכב שימש המערער "כפותח ציר", על מנת להתריע בפני חבריו על מחסומי משטרה בדרך.

יצוין, כי במסגרת התיק העיקרי של גניבות הרכב, הוטל על המערער מעצר בית מוחלט, אותו הוא הפר פעמיים. המערער נתפס פעמיים כשהוא נוהג ברכב, פעם אחת בחודש פברואר 2014, ובפעם השנייה בחודש מרץ 2014, שאז גם הסיע ברכבו שני תושבי שטחים ששהו בארץ שלא כדין.

בטרם החלה פרשת התביעה, הודה המערער במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, הוגשו מספר תסקירי שירות מבחן בעניינו, כן הוגשה חוות דעת הממונה על עבודות שירות ונשמעו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש.

בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המערער צוין כי המערער, בן 27 גרוש ואב לילד בן 5 הנמצא בחזקת אמו, נעדר מוטיבציה לטיפול ובשל כך קשר טיפולי עמו יהיה חסר תועלת.

צוין כי המערער שקוע בעצמו ומתקשה לראות השלכות מעשיו, וכי גם ההליכים המשפטיים בהם הוא נמצא והתנאים המגבילים שהוטלו עליו מאז ביצוע העבירות, לא היוו גורמים מרתיעים דיים על מנת למנוע ממנו מלבצע את העבירות אותן ביצע עת היה נתון במעצר בית. שירות המבחן הוסיף כי לאחרונה המערער התארס והוא ממוקד מאוד בתכניותיו לנישואין ולהקמת בית חדש, ואף זוכה לתמיכה כספית ממשפחת ארוסתו.

המלצת שירות המבחן היתה כי עונש של מאסר בעבודות שירות יהווה עבור המערער עונש מוחשי מצד אחד, ומאידך ימנע את ההידרדרות שעלולה לקרות לו אם ישלח למאסר בכלא. הממונה מצא כי המערער מתאים לביצוע עבודות שירות.