הקלה בעונשו של נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות ועבירת תעבורה נלווית

השופטת בטינה טאובר:

מבוא

1.בפנינו ערעור הנאשם (להלן: "המערער") על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, כב' השופטת רונה פרסון, שניתן ביום 27/10/17 בתיק גמ"ר 207-03-13 (להלן: "בית משפט קמא"). הערעור הופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער, וכן הקנס שהושת עליו לאחר הרשעתו, בעבירת גרם מוות ברשלנות בנהיגה ובעבירת תעבורה נלווית.

2.בד בבד עם הגשת הודעת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. בקשה זו הועברה לתגובת המשיבה אשר הסכימה לעיכוב הביצוע המבוקש. לפיכך, הורה בית המשפט בהחלטה מיום 09/11/17 על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור.

עובדות כתב האישום וההליך בבית משפט קמא

3.מעובדות כתב האישום שהוגש כנגד המערער ביום 04/03/12, עולה כי ביום 03/06/12 הגיע המערער כשהוא נהוג ברכב משא סגור אחוד מסוג ניסן (להלן: "הרכב") לביתה של בתו בכפר מועאוויה, והחנה את הרכב כ-30 מטר לפני ביתה, במקביל לקיר של בית עם החזית לכיוון מערב ויצא מהרכב.

בשעה 19:50 ו/או בסמוך לכך, חזר המערער לרכב והבחין בילדים המשחקים בסמוך. המערער נכנס אל הרכב, הניע אותו, והחל בנסיעה לאחור, תוך כדי סיבוב הרכב ימינה לכיוון מגרש חולי שממזרח לבית. במהלך נסיעתו לאחור לכיוון המגרש, פגע המערער במכוניתו במנוחה, שהייתה בת שנה ו-10 חודשים. כתוצאה מהתאונה נגרם מותה של הפעוטה וזאת כתוצאה משבר בגולגולת ופגיעת ראש קשה.

נטען כי התאונה ומות המנוחה נגרמו בנהיגתו הרשלנית של המערער שבאה לידי ביטוי, בנהיגה לאחור ללא תשומת לב לנעשה בדרך בכיוון נסיעתו של המערער; למרות שהמערער היה מודע להימצאות ילדים בסביבה בה נהג, לא נעזר המערער במכוון שיכוון אותו בנסיעתו ויבדוק אם הדרך פנויה; נהג לאחור ללא נקיטת אמצעים להבטיח שלא יפגע בהולכי רגל ולא כפי שנהג סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

4.ביום 26/01/16 ניתנה הכרעת דינו של בית משפט קמא ובמסגרתו הורשע המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); נסיעה לאחור – עבירה על תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").