עפ"ג 38777-12-14 עאסם רשק נ' מ"י

לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק), מיום 11.11.14.

המערער בעפ"ג 38711-12-14 עאסם רשק (להלן: "עאסם") היה נאשם 1 בתיק דלמטה.

והמערער, בעפ"ג 45159-12-14, אחמד רישק (להלן: "אחמד") היה הנאשם 2 באותו תיק.

המערערים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ניסיון גניבה בנסיבות מיוחדות, עבירה לפי סעיף 384(א)(1) + 29(ב) ו – 25 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן בעבירה של ניסיון פגיעה במתקן בזק, עבירה לפי סעיף 1 + 29 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 בתוספת סעיף 25 ו – 29 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבו הודו שני המערערים, בתאריך 18.10.12 בשעה 09:55, במתחם שנלר שברח' מלכי ישראל ירושלים, חתכו המערערים באמצעות מסורית ומספרי ברזל, כבל תקשורת מנחושת שהיה מחובר לעמוד טלפון השייכים לחברת בזק. באותן נסיבות המערערים נתפסו בכף על ידי שוטרים שהוזעקו למקום. המערערים הודו כי ניסו לגרום נזק למתקן בזק במעשיהם.

על עאסם הוטל עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ויום אחד. כן הופעל נגדו מאסר על תנאי של שלושה חודשים מת"פ 38405-06-10 של בית משפט השלום בירושלים, כך שחודשיים מתוכו יהיו במצטבר, וחודש אחד בחופף, באופן שעאסם ירצה בסך הכל 8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע.

על אחמד הוטל עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ויום, וכן מאסר על תנאי לתקופה זהה.

בית המשפט קמא ציין את העובדה שהמערערים הופנו לקבלת תסקיר שירות מבחן לעניין העונש, ושירות המבחן המליץ להטיל על כל אחד מהם מאסר בפועל במסגרת עבודות שירות. עוד ציין כי על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות לגבי עאסם , הוא אינו כשיר לביצוע עבודות שירות.

בית המשפט עמד על טיעוני הצדדים ובסופו של דבר דחה את עתירת המאשימה לקבוע מתחם ענישה שבין 18 ל – 36 חודשים אותו הגדיר כ"מוגזם", אך ציין כי לנוכח העובדה שמדובר בפגיעה בתשתיות, גם כשמדובר בעבירת ניסיון, יש להחמיר עמה, ומתחם העונש הראוי הוא מאסר בפועל שבין 6 חודשים עד שנתיים. בהמשך גזר את עונשם של המערערים ברף התחתון של המתחם כמתואר לעיל, תוך התחשבות בטיעוני ההגנה.

ב"כ המערערים ביקשו לשים את הדגש על העובדה שמדובר בסופו של יום בעבירת ניסיון שלא גרמה לנזק ממשי לרכוש ציבורי, זאת במובחן ממקרים שתוארו בפסיקה עליה נסמכה ב"כ המשיבה. בנוסף תמכו את טיעוניהם בהמלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת עונשי מאסר בעבודות שירות. לדבריהם המערערים למדו את לקחם ובתקופה שחלפה מאז ביצוע העבירות בשנת 2012 לא ביצעו עבירות נוספות. עוד ציינו את העובדה שהמערערים שהו במעצר בית מלא במשך תשעה חודשים, ולאחר מכן במעצר בית חלקי למשך שבעה חודשים נוספים.