עפ"ג 36530-05-14 ביזמוט(עציר) נ' מדינת ישראל

המערער הודה בבימ"ש קמא בסדרה של עבירות רכוש, התפרצות, גניבה, ניסיון הונאה בכרטיס חיוב וכן החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. המערער הוא עבריין רצידיביסט ובימ"ש קמא הטיל עליו מאסר בפועל למשך 22 חודשים.

נקדים ונאמר כי נושא זה, דהיינו תקופת המאסר שהושתה על המערער בתיק הנוכחי איננה עומדת על הפרק בדיון שבפנינו וכדי להסיר כל ספק, תקופת המאסר היא מידתית, ראויה, עולה קנה אחד עם מתחם הענישה הראוי בשלב הראשון ועם כלל הנסיבות הרלוונטיות בשלב השני שעניינו גזר-הדין.

הסוגיה שהוצבה לפתחו של בימ"ש קמא ובדיעבד גם לפתחנו היא סוגיית המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער נכון למתן גזר-הדין. בימ"ש קמא פירט את הדברים, הגדיר כל אחד מהמאסרים על תנאי (מאסר מותנה 1, 2 ו- 3) שעל כן נלך בדרכו.

ביום 6.12.11 הוטלו על המערער שני מאסרים מותנים, האחד בן 12 חודשים בגין כל עבירת פשע, מאסר מותנה זה כונה "המאסר המותנה הראשון" והשני בן 6 חודשים בגין כל עבירת רכוש המסווגת כעוון, "המאסר המותנה השני". גזר-הדין שבו הוטלו המאסרים על תנאי הללו, הוגש לבימ"ש קמא ומצוי כרגע גם בפנינו (ר' ת/2).

נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי נוסף בן 6 חודשים בתיק 44584-10-11, שלושת המאסרים על תנאי שפורטו לעיל הוטלו בבימ"ש השלום בבאר-שבע. ביום 25.6.12 הורשע המערער בעבירות שאפשרו את הפעלתם של שני המאסרים על תנאי הללו.

בימ"ש קמא (כב' השופטת ל' צבר מבימ"ש השלום ברחובות) לא הפעיל את המאסר על תנאי בן 12 חודשים, לעומת זאת הפעיל את שני המאסרים על תנאי, כל אחד מהם כאמור בן 6 חודשים והטיל על המערער בתיק שבפניו 15 חודשי מאסר. בגזר-הדין ציין בימ"ש קמא כדלקמן: "אני מפעילה את שני עונשי המאסר על תנאי בני 6 חודשים שהוטלו על הנאשם בתיק 21799-03-10 וכן 44884-10-11", ביהמ"ש ציין כי מדובר בגזרי דין שהוטלו בבימ"ש השלום ברחובות, בדיעבד אין מחלוקת שהם הוטלו בבימ"ש השלום בבאר-שבע. מספרי התיקים נכונים.

בימ"ש קמא הוסיף וציין: "ובנסיבות הענין שלושת חודשי המאסר ירוצו בחופף כך שהנאשם ירצה בסה"כ 15 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו".

לטענת הסנגור, בגזר-דין זה גלום גם הפעלה של המאסר על תנאי בן 12 החודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, זאת הגם שבימ"ש קמא לא ציין זאת ולא הזכיר במילה או בחצי מילה את הפעלתו של המאסר המותנה בן 12 החודשים. משכך ומשהופעל מאסר על תנאי זה, אין צורך לציין כי לא ניתן להפעילו פעם נוספת.

בימ"ש קמא בענייננו (כב' השופט צ' עוזיאל) לא קיבל פרשנות זאת וקבע כי מה שהופעל הם שני המאסרים על תנאי בני ששת החודשים כל אחד מהם, ולא מעבר לכך. משכך, הפעיל בתיק הנוכחי את המאסר המותנה בן 12 החודשים, הפעיל גם את המאסר המותנה הנוסף שהוטל באותו תיק שהוזכר לעיל (כב' השופטת ל' צבר) בן שבעת החודשים, קבע הסדרי חפיפה חלקיים, הטיל על המערער בגין התיק הנוכחי 22 חודשי מאסר בפועל וקבע כי סה"כ התקופה שיהא עליו לרצות היא בת 35 חודשים.

איננו סבורים כי נפלה טעות מעם בימ"ש קמא. עיון בגזר-הדין של כב' השופטת צבר איננו מותיר כל ספק באשר לכך שהמאסר על תנאי בן 12 החודשים לא הופעל. צודק הסנגור כי היה מקום להפעילו, שהרי המערער הורשע בתיק זה גם בעבירה של החזקת סכין שהיא עבירה מסוג פשע, שעל-כן ניתן היה להפעיל גם את המאסר המותנה בן 12 החודשים. אם נפלה שגגה בגזר-דינה של כב' השופטת צבר, הרי השגגה מתבטאת בכך שמאסר על תנאי זה לא הופעל, הגם שכאמור ניתן היה להפעילו. שגגה זו אינה מאיינת את גזר-הדין, לא את המאסר שהוטל בגין אותו תיק, לא את המאסר על תנאי שהוטל בגין אותו תיק ולא ניתן לקרוא לתוך גזר-הדין הפעלתו של מאסר על תנאי בן 12 חודש שבעליל ובמובהק לא הופעל.

כיוון שכך, צדק בימ"ש קמא כאשר הפעיל אותו בתיק הנוכחי. המערער הוא עבריין רצידיביסט ששב ומבצע עבירות רכוש מסוגים שונים כל אימת שהוא משתחרר ולא היתה כל סיבה שלא להפעיל מאסר על תנאי זה.