עפ"ג 36118-02-15

השופט י. צלקובניק:

המערער הינו נהג אוטובוס בחברת "אגד"; ביום 7.11.2011, בשעה 16:15, בחניון 'אגד' בבאר שבע, נהג המערער את האוטובוס בו נהג, לאחור, למרחק של כ- 31-, מכיוון טור אוטובוסים בו חנה האוטובוס, לעבר טור אוטובוסים שניצב מעברו השני של כביש, שחצץ בין שני הטורים. במהלך הנסיעה לאחור, פגעה הדופן האחורית של האוטובוס בד.א ז"ל, אחד מעובדי "אגד", שעמד ליד אחד האוטובוסים, מעבר לכביש. המנוח נפל על הכביש ונדרס למוות על ידי גלגלי האוטובוס. הוברר כי המנוח עסק אותה עת בשיחת טלפון מהטלפון הנייד שהיה ברשותו, כשגבו מופנה לעבר האוטובוס המתקרב לעברו, בו נהג המערער. מאחת העדויות עלה, כי ככל הנראה, היה למנוח לקוי שמיעה כלשהו.

עוד עלה, כי המנוח, עמד עובר לפגיעה בו, ב"שטח מת" שבו לא ניתן היה בידי המערער, ממקום מושבו באוטובוס, להבחין במנוח באמצעות מראות האוטובוס; על האוטובוס לא הייתה מותקנת מצלמת טלוויזיה, ולא היו מצויים חיישנים מתריעים, בעת הנסיעה לאחור, למעט צפצוף המושמע בנסיעה לאחור. בית המשפט קמא קבע, כי המנהלים באגד וקצין הבטיחות בכללם, לא פעלו, בשל סיבות תקציביות, להתקנת מצלמות אחוריות או מראות מיוחדות על האוטובוסים או בשטח החניון, שיאפשרו לנהג לצפות במתרחש מאחוריו בעת נסיעה, וטענו כי אינם מחויבים בהתקנת אמצעים מעין אלה, או בהצבת מכוון. במהלך הדיון בפנינו, הודיענו ב"כ המדינה, כי מפניית "אגד" עולה, כי הוחל, בינתיים, בהתקנת מצלמות אחוריות על האוטובוסים.

למערער יוחסו בבית המשפט קמא עבירות של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 ונסיעה אחורנית, לפי סעיף 45(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961. המערער כפר באחריותו לתאונה, ובתום משפט הוכחות זוכה מאישומים אלה על ידי בית המשפט קמא (להלן: פסק דין הזיכוי). בנוסף יוחסה למערער עבירה של נהיגה ללא דיסקת טכוגרף, לפי סעיף 364ד(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, בה הודה בבית המשפט קמא, ובגין עבירה זו נדון לקנס ולפסילה מותנית של רישיון הנהיגה.

המדינה הגישה ערעור על זיכויו של המערער ובפסק דין שניתן בבית משפט זה (ע"פ 13664-06-13) נקבע, כי יש מקום לקבלת הערעור; המערער הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונסיעה לאחור, והתיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך גזירת העונש (להלן: פסק הדין שבערעור).

בדיון המחודש בפני בית המשפט קמא, הוטל על המערער עונש של 6 חדשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן 6 חדשי מאסר מותנים למשך 3 שנים. בנוסף הוטלה על המערער פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים; נקבע, כי בשנתיים הראשונות ייפסל המערער לכל סוגי הרכב, ואילו בארבע השנים הנותרות ייפסל לנהיגת אוטובוס, ויותר לו לנהוג בסוגי רכב שונים, ובכללם ברכב פרטי. בנוסף, הוטלה על המערער תקופת פסילה מותנית בת 10 חדשים למשך 3 שנים, וקנס בסך של 2500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

הערעור מופנה כלפי חומרת עונשי המאסר והפסילה. ב"כ המערער ציין, כי הגם "שהעונש אינו נחשב חמור ביחס לענישה המקובלת בתאונות דרכים קטלניות", הרי שבהתחשב ב"נסיבות החריגות ביותר" של האירוע, "הרשלנות המזערית" של המערער, רשלנות תורמת של המנוח וכן נוכח עינוי הדין שנגרם למערער עקב ההליך הפלילי שתחילתו בזיכוי וסופו בהרשעה, יש מקום להקלה המתבקשת. עוד נטען, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, שהינו בעל עבר תקין, אדם נורמטיבי מהשורה ובעל משפחה, וכי המערער אינו יכול עוד לעסוק בנהיגת אוטובוס, וכיום הוא עובד כסדרן בחברת "אגד".

מנגד, עותרת המדינה להותיר את העונש שהוטל על כנו.

דיון והכרעה

בפסק הדין שבערעור, נקבע, כי הגם שאין דומה נהיגה לאחור במגרש חניה לאוטובוסים לנהיגה כזו בלב שכונת מגורים, הרי שלא ניתן היה להתעלם מהראיות שעמדו בפני בית המשפט קמא, לפיהן מגרש החניה היה רחוק מלהיות "שטח סטרילי", וכי, ככל שקיימת הייתה כוונה למנוע כניסה בלתי מבוקרת של אנשים למקום, הרי שהמציאות בשטח באותם ימים, הייתה שונה בתכלית, ומעדויות נהגים ובעלי תפקיד, עלה, כי במגרש החניה "מסתובבים כל מיני אנשים", שאינם מעובדי המקום או הנהגים. המערער, ששימש כנהג אוטובוס בחברה מזה מספר שנים, אף היה מודע לכך כי נוכח תנועת האוטובוסים הערה, עוברים בין טורי האוטובוסים נהגים העוסקים במשימות נהיגה, וכך אף עובדי ניקיון ואחזקה שונים. לא למותר לציין, כי מעדויות נהגים בבית המשפט קמא, עלה, כי נוכח מצב דברים זה, ובהיעדרם של אמצעי ראיה לאחור כמתואר, הרי שנסיעה באוטובוס הייתה משולה למשחק ב"רולטה", ונטען כי במקום התרחשו, לא אחת, תאונות הגורמות לפגיעות רכוש.