עפ"ג 32883-06-15 טניני נ' מדינת ישראל, עפ"ג 25603-06-15 סרחאן נ' מדינת ישראל

השופט י' נועם:

1.לפנינו ערעורים על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט), בת"פ 10899-05-15. מערער 1 הוא נאשם 3 בבית-משפט קמא ומערער 2 הוא נאשם 5 בערכאה הדיונית. שני המערערים הורשעו, במסגרת הסדר טיעון, ועל-יסוד הודאתם בעובדות שיוחסו להם בכתבי-אישום מתוקנים, בעבירות שלהלן: שתי עבירות של הוצאת חשבוניות מס, מבלי שהיו זכאים לעשות כן – לפי סעיף 117(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1975 (להלן – החוק); שתי עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך, בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק; ועבירת מסירת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות בכוונה להתחמק מתשלום מס – לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק. העבירות בוצעו במהלך השנים 2008-2010. בגזר-דין מיום 28.4.15 נידון כל אחד מהמערערים ל-15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, לשישה חודשי מאסר על תנאי, וכן לקנס בסך 25,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו.

2.להלן עובדות כתב-האישום העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה. כתב-האישום מגולל פרשיית מרמה הכרוכה בהפצת חשבוניות פיקטיביות בעניין של שתי חברות – ח. ט. לחשמל (נאשמת 1) ודרים למסחר חשמל בע"מ (נאשמת 2). מערער 1 ניהל יחד עם נאשם 4 את נאשמת 1, ואילו מערער 2 ניהל אותה עת את נאשמת 2. על-פי עובדות כתב-האישום, נאשם 4, יחד עם שני המערערים, כל אחד בחברה אחרת, הוציאו חשבוניות מס עבור עסקאות שלא היו ולא נבראו לחברות שונות ובסכומים משתנים, וכן ניכו מס תשומות בגין חשבוניות פיקטיביות שאין מאחוריהן כל עסקת אמת, ומבלי שבוצעה כל עסקה בין החברות, כמפורט להלן:

א. מערער 1 ונאשם 4 הוציאו חשבוניות בסך 583,704 ₪ מנאשמת 1 לחברת "א.ש. טינה".

ב. מערער 2 ונאשמת 1 הוציאו חשבוניות בסך 1,260,536 ₪ מנאשמת 1 לחברת "א.ש. טינה".

ג. מערער 1 ונאשם 4 הוציאו חשבוניות בסך 172,964 ₪ מנאשמת 2 לנאשמת 1.

ד. מערער 1 ונאשם 4 ניכו מס תשומות עבור נאשמת 1 בגין חשבוניות בסך 344,613 ₪ מחברות "אטולה" ו"ביטוליט".

ה. מערער 1 ונאשם 4 ניכו מס תשומות עבור נאשמת 1 על סך 1,219,742 ₪

ו. מערער 2 ונאשמת 2 ניכו מס תשומות עבור חברות "א. אחמד" ו"נול הקסמים" לנאשמת 1 בסך 1,146,934 ₪.

3.מערער 1 הִנו יליד 1981, נשוי ואב לשני ילדים. לחובתו הרשעה אחת בפלילים משנת 2010 בעבירה של החזקת סכין. הוא טען בבית-משפט קמא, כי ביצע את העבירות על-רקע מצוקה כלכלית בעת שהיה מובטל. לטענת בא-כוחו בטיעוניו לעונש בערכאה הדיונית, היה מערער 1 "פרונטר", אשר נגרר למעשים על-ידי השותפים האחרים – נאשם 4 ומערער 2. שירות המבחן ציין בתסקיר שהוגש לערכאה הדיונית, כי מערער 1 ביצע את העבירות על-רקע תחושות תסכול בתקופה שבה היה מובטל מעבודה, וכי התנהגותו "מבטאת חלקים לא בשלים באישיותו הבאים לידי ביטוי בהשגת כסף קל ומהיר". שירות המבחן הוסיף, כי מערער 1 מנהל בשנים האחרונות אורח חיים נורמטיבי, מגלה יציבות תעסוקתית ומפרנס את משפחתו. שירות המבחן סבר, כי יש סיכוי לשיקומו של מערער 1, זאת לנוכח האחריות שנטל על מעשיו, החרטה שהביע עליהם ומשאלתו לערוך שינוי כן ואמיתי בחייו; והעריך כי הטלת מאסר בפועל עלולה לפגוע במערער 1 ובבני משפחתו. על כן המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות, בצד מאסר על תנאי ואפיק טיפולי שיקומי.

4.מערער 2 הִנו יליד שנת 1984 נשוי ואב לארבע בנות. אין לחובתו הרשעות קודמות. הוא עבד כנהג משאית עד לשנת 2005, ולאחר שנחבל בגבו נאלץ לחפש עבודה אחרת, ונענה להצעתו של נאשם 4 לעבוד יחד אתו. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית-משפט קמא עולה, כי בתחילה התקשה מערער 2 ליטול אחריות על מעשיו, אך בסופו של דבר קיבל אחריות עליהם ומסר כי ביצע את העבירות מתוך רצון להשיא רווח כלכלי, וכי הפיק את הלקח הראוי ממעשיו בעקבות ההליכים המשפטיים. שירות המבחן סבר, כי הטלת רכיב של מאסר בפועל עלולה לפגוע במערער 2 ובמשפחתו, ועל כן המליץ על ענישה הכוללת רכיב קצר של מאסר בפועל, שתהיה בו התחשבות באפקטיביות של ההליך הפלילי ובלקח שהפנים המערער ממעשיו.

5.בגזר-דין מפורט ומנומק עמד בית-משפט קמא על חומרת עבירות המס – בכלל, ועל חומרת העבירות שביצעו המערערים – בפרט. באשר לטענת מערער 1, לפיה הוא שימש כ"פרונטר" שאומנם היה מודע לפליליות מעשיו אך לא היה ער לפרטי המעשים הפליליים עצמם – קבע בית-משפט קמא כי טענה זו לא הוכחה, מה-גם שאינה עולה מעובדות כתב-האישום שבהן הודה מערער 1. בית-משפט קמא הוסיף והדגיש, כי שני המערערים שימשו מנהלי חברות ופעלו בהן באופן אקטיבי ודומיננטי; וכי סכום ההעלמה הִנו ניכר ומשמעותי – כ- 2.3 מיליון ₪ בעניינו של מערער 1, וסכום דומה בעניינו של מערער 2. לנוכח הערכים המוגנים העומדים ביסוד העבירות, נסיבות ביצוע העבירות ורמת הענישה הנוהגת במקרים דומים, קבע בית-משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם נע בין 14 לבין 30 חודשי מאסר בפועל, בצד מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע, וכן קנס בסכום שבין 20,000 ₪ ל-50,000 ₪. בית-משפט קמא סבר, כי העונש המתאים לגבי כל אחד מהמערערים מצוי בחלקו התחתון של מתחם הענישה ההולם אך לא בתחתיתו, זאת לאחר שהביא בחשבון את הודאת המערערים, את החרטה שהביעו על מעשיהם, היעדר עבר פלילי למערער 2, וכן עבר פלילי לא משמעותי בעניינו של מערער 1. על-יסוד האמור, גזר בית-משפט קמא את דינם של המערערים כמפורט לעיל.