עפ"ג 32284-06-16 פלס נ' מדינת ישראל

השופטת גילת שלו:

נגד המערער, קצין במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע, בו יוחסה לו ולשוטר נוסף (להלן- הנאשם 2) עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ולנאשם 2 יוחסה בנוסף עבירה של שיבוש הליכי משפט. לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית המשפט קמא (כב' השופט ד"ר י. ליבדרו) את המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וזיכה את הנאשם 2 מהעבירות שיוחסו לו; בגזר הדין הוטלו על המערער עונש מאסר למשך חודשיים בעבודות שירות, מאסר על תנאי, ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.

בפנינו ערעורו של המערער על הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין.

ההליך בבית המשפט קמא:

על פי כתב האישום, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שירת המערער כקצין בילוש והנאשם 2 שירת כחוקר, בתחנת באר שבע (להלן- התחנה).

בתאריך 2.3.11 נעצר ר.ס. (להלן- המתלונן) בחשד להחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית ועבירות נוספות, ונחקר כחשוד בתחנה. עם סיום חקירתו, הכניס המערער את המתלונן לעריכת שימוע טרם מעצר בחדר בתחנה, בנוכחות הנאשם 2; במהלך השימוע הכה המערער את המתלונן באגרופים לראש ולבטן ובבעיטות לרגליו, תוך שהפציר בו להודות במיוחס לו, והכל בעת שהמתלונן יושב על כסא כשהוא אזוק בידיו וברגליו, ובעוד הנאשם 2 עומד ומסתכל על המתרחש; כתוצאה ממעשים אלו, נגרמה למתלונן חבלה בפנים.

בסמוך לאחר מכן, ערך הנאשם 2 מזכר כוזב, ולפיו במהלך השימוע המתלונן חבט ראשו בקיר מספר פעמים, וזאת בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין.

המערער והנאשם 2 כפרו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, טענו כי המתלונן לא הוכה על ידי מי מהם במהלך השימוע, אלא השתולל בחדר, קילל ואף הטיח את ראשו בקיר, וציינו כי יתכן והחבלות שצוינו בכתב האישום נגרמו כתוצאה ממעשיו אלו, או מאירועים שקדמו לשימוע, או מאירועים שארעו לאחריו.

בהכרעת הדין קבע בית המשפט קמא, כי הוא החליט לקבל את גרסת המתלונן ולדחות את גרסת הנאשמים, זאת תוך שקבע כי "מצאתי את גרסתו של המתלונן מהימנה ואותנטית בכל האמור לעובדות "ליבת" האירוע, הנתמכת בראיות חיצוניות נוספות".

בין היתר ציין בית המשפט קמא, כי המתלונן חזר במספר הזדמנויות על "ליבת האירוע" באופן דומה, כי הסתירות שעלו מגרסאותיו ניתנות להסבר ואינן פוגעות במהימנותו, כי עדותו בדבר אופן התרחשות האירוע מתיישבת עם אופי החבלות שנגרמו לו, וכי עדותו של עו"ד גאוסקין, אשר ייצג אותו בהליך בו נעצר ובגינו נערך השימוע, מחזקת את גרסת המתלונן, שכן עורך הדין ראה אותו ללא חבלות זמן קצר לפני השימוע, וכבר למחרת ראה את החבלות על גופו ודאג להציגן בפני השופט שדן במעצרו.

עוד קבע בית המשפט קמא כי מצא את גרסאות הנאשמים כלא אמינות וציין כי "לא התרשמתי לחיוב מעדותם של שני הנאשמים, ומאופן התפתחות גרסתם בחקירותיהם במח"ש ובהמשך בבית המשפט", פירט את הסתירות והתמיהות שמצא בגרסאותיהם, וקבע כי אינו מקבל את טענותיהם כי יכול וחבלותיו של המתלונן נגרמו כתוצאה מהתנהגותו בחדר השימוע, או מאירועים שקרו בעת מעצרו או בעת הסעתו לבית המעצר.

על אף האמור, קבע בית המשפט קמא באשר לנאשם 2 כי לאור נוכחותו הסבילה בחדר במהלך האירוע, הוא אינו יכול להחשב כמבצע בצוותא או כמסייע למערער בעבירת התקיפה, ועל כן זיכה אותו מעבירה זו. אשר לעבירה של שיבוש הליכי משפט, קבע בית המשפט קמא כי קמה לנאשם 2 הגנה מן הצדק בנוגע לעבירה זו, ולכן ביטל באופן חלקי את כתב האישום, זאת מבלי להכריע לגופו של עניין בשאלה האם הנאשם 2 ביצע את העבירה אם לאו.

לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות, ולאחר שמיעת הטיעונים והראיות לעונש, דחה בית המשפט קמא את עתירת ההגנה ואת המלצת שירות המבחן לביטול הרשעתו של המערער, וגזר את דינו לעונשים שפורטו לעיל.