עפ"ג 28290-07-13 ראובן ריבליס נ' מדינת ישראל

הנשיא דוד חשין:

בפנינו ערעור על חומרת העונש אשר הוטל על המערער בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון), בת.פ. 32913-08-11 ובת.פ. 3503-11-11.

רקע

1. בת.פ. 32913-08-11 הורשע המערער על סמך הודאתו בביצוע שלוש עבירות של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (להלן – החוק). על פי כתב האישום נהג המערער, בזמן נסיעה באוטובוסים, להתיישב בצמוד לנשים הלבושות חצאיות ולגעת בירכיהן. פעם אחת אף נגע בישבנה של אישה לידה ישב, ובפעם אחרת ניסה להכניס ידו מתחת לחצאית של זו לידה התיישב.

2. בנוסף, בת.פ. 3503-11-11 הורשע המערער על סמך תשובתו לכתב האישום המתוקן בשני מעשי תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 בחוק; הטרדה מינית, עבירה לפי סעיף 3(א)(5) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998; פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 2 בצירוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981; ועבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) בחוק. על פי כתב אישום זה, המערער עקב אחר קטינה, פנה אליה ואמר לה "רציתי להגיד לך שיש לך גוף יפה", וכאשר ביקשה לברוח, אחז בה ושם ידו על פיה; כמו כן, במועד שונה, המערער עקב אחר קטינה נוספת (נ.ל.) ושאל אותה "לאן את הולכת עם גוף כזה יפה"; ולבסוף, המערער הפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו בעקבות הגשת כתב האישום הראשון, בכך שיצא לעבוד, כמו גם בכך שבעודו נתון במעצר בית, יצא ועקב אחר הקטינה נ.ל..

   גזר דינו של בית המשפט קמא

3. בגזר דינו של המערער כתב בית המשפט כי בא כוחו של המערער ובית המשפט עשו כמיטב יכולתם לתעל את ההליך לפסים שיקומיים, אך הדבר לא צלח. בית המשפט התייחס לניסיון הצדדים להגיע להסדר טיעון, לפיו יגזרו על המערער שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וזאת בתנאי שרמת מסוכנותו המינית של המערער, כפי שתיקבע על-ידי המרכז להערכת מסוכנות מינית, תרד ל"בינונית – נמוכה". אולם, נכתב בגזר הדין, המערער לא הצליח "לייצב עצמו", ולפני שנדונה שאלת עונשו של הנאשם, נקבע בהערכת המסוכנות המינית המעודכנת כי רמת מסוכנות המערער היא "בינונית – גבוהה".

4. עובר להקראת גזר דינו ביקש המערער הזדמנות נוספת למיצוי סיכויי השיקום. בית המשפט קמא נעתר לכך והורה על הגשת חוות דעת משלימה בשאלה, האם יש עוד סיכוי סביר לשיקום. דא עקא, התסקיר המשלים אשר הוגש (ביום 23.6.13) "סתם את הגולל" על הסיכוי השיקומי, לשון בית המשפט קמא, אשר גזר על המערער 16 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך של 9,000 ₪ וקנס בסך של 400 ₪.

   הערעור

5. המערער מבקש להקל בעונשו נוכח העובדה שכבר במועד הגשת הערעור (יולי 2013) שהה במעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני, במשך שנתיים. המערער טען כי לקח אחריות על מעשיו, וכי בכל התקופה בה נוהל התיק בבית משפט השלום, הראה נכונות כנה להתחיל בטיפול ייעודי לעברייני מין. כן טען, שגם שירות המבחן המליץ שיצטרף לטיפול מסוג זה. ברם, מסיבות שלא היו תלויות במערער, כך טען, לא שולב בטיפול האמור. משכך, המשיך המערער, צפוי היה כי יכשל הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, שכן מבלי שיתאפשר למערער לגשת לטיפול, ברור היה שרמת המסוכנות המינית שלו לא תשתנה. עוד טען, שההסדר היה פגום מיסודו, משום שאפילו היה מתקבל המערער לקבוצה טיפולית, הרי שאורכו של טיפול ייעודי כזה הוא כשנה וחצי, ואילו בין מועד קבלת ההסדר לבין המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים, היה מדובר בתקופה של חודשיים בלבד.

6. אמנם, ביום 7.5.13 התקבלה חוות דעת לפיה המערער לא שולב בקבוצה ייעודית לעברייני מין בשל היעדר מוטיבציה, וכך גם נאמר, ביום 23.6.15, בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו. אך, לשיטת המערער, הרושם לפיו לא גילה מוטיבציה לטיפול, נוצר מאחר שסירב להשתלב בטיפול ייעודי במרכז היום בפתח תקווה. המערער הסביר את סירובו, בכך שהוא תושב מעלה אדומים, ולא יכול היה לעמוד בתנאי מעצר הבית שהוטלו עליו ולהגיע לפתח תקווה לצורך הטיפול האמור. המערער טען כי עשה ככל יכולתו למען הצלחת המהלך השיקומי, לרבות בדיקה אצל קרימינולוג, ושכירת שירותיהם של פסיכולוגית ופסיכיאטרית – הכל על חשבונו.

7. לבסוף, טען המערער כי בית המשפט התעלם מנסיבותיו האישיות, ובכללן מצבו הרפואי, הנפשי והמשפחתי: המערער אובחן בגיל צעיר כסובל מתסמונת טורט, סבל מאפיזודות ארוכות של דיכאון, הפרעות שינה, מועקה, קושי תפקודי, חרדות ומחשבות טורדניות. כן טען שלא ניתן משקל מספיק לחרטה שהביע, ולנזק שנגרם לו: תלותו הכלכלית של המערער בהוריו, איבוד עבודתו כתוצאה ממעצר הבית, ופירוק נישואיו כתוצאה מההליך הפלילי. המערער גם הצביע על כך שאחת מחוות הדעת שניתנו בעניינו מזהירה כי ריצוי עונש מאסר עלול לגרום למערער נזקים נפשיים חמורים ורגרסיה חמורה במצבו.