עפ"ג 28181-06-14 שלום נ' מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-משפט קמא בעבירת איומים, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עסק המערער ככל הנראה בניכיון המחאות והעניק הלוואות לפונים אליו. המתלונן בתיק זה קיבל מהמערער פעם אחת הלוואה והחזיר אותה, בפעם השניה נטל הלוואה ולא החזיר אותה. על-פי העובדות בכתב האישום המתוקן, משלא החזיר המתלונן את ההלוואה, איים עליו המערער במילים שאינן משתמעות לשתי פנים. המערער אמר למתלונן: "אני שובר לך את הפנים... עד יום שלישי אתה מת... תבוא אלי אני אראה לך מה זה" וביטויים דומים.

בין היתר, אמר המערער למתלונן: "שמע מה אני אומר לך, כדאי לך להביא לי את הכסף או שאני בא אליך הביתה", במילים אחרות המערער איים באלימות גם בביתו של המתלונן.

נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 7 חודשים שהוטל עליו כשנה וחצי לפני ביצוע העבירה נושא התיק הנוכחי. בבימ"ש קמא הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן (שפורטו לעיל) והצדדים הסכימו כי הוא יפנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן אמור היה לבחון גם את שאלת הארכת התנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער. בסופו של יום, המליץ שירות המבחן על הארכת התנאי והשתלבותו של המערער במסגרת טיפולית מתאימה.

יחד עם זאת, בגוף התסקיר מציין שירות המבחן נתונים שאינם חיוביים בהכרח, כך למשל נאמר בתסקיר כי המערער מסר מידע חלקי ומעורפל אודות אופן ניהול חייו, תוך טשטוש קווי התנהגותו השליליים. עוד ציין שירות המבחן כי קיימת עדיין רמת סיכון בינונית נמוכה למעורבות חוזרת בהתנהלות אלימה. המערער הקפיד להציג תדמית חיובית ומתפקדת אלא שזו כאמור לא שיקפה את מלוא התמונה בעניינו.

בית-משפט קמא (כב' השופט ד' בארי) לא קיבל את המלצת שירות המבחן להאריך את המאסר על תנאי ולשלב את המערער במסגרת טיפולית. על המערער הוטלו בגין התיק הנוכחי 4 חודשי מאסר בפועל מהם חודשיים שהצטרפו למאסר על תנאי שהופעל וחודשיים בחופף ועל כך הערעור בפנינו.

הסנגור מלין על כך שבית-המשפט לא התייחס לנסיבות לקולא שפורטו בפניו, לא התייחס לעדי האופי שהעידו מטעמו של המערער ומנה רק את הנתונים השליליים ביחס אליו ולו מטעם זה, לשיטתו של הסנגור, יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. עוד מפנה הסנגור לנסיבותיו האישיות של המערער, היותו אב לשלושה ילדים כשהרביעי בדרך, לכך שזו הפעם הראשונה שהמערער אמור לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח, לכך שחלק מהרשעותיו הקודמות ישנות ביותר והן עבירות שביצע לפני 18 שנים בהיותו כבן 18. המערער מעונין היום להשתלב בטיפול, על כך המליץ כאמור שירות המבחן והיה מקום להיענות לעתירה זאת.

איננו סבורים כי יש מקום להתערבותנו. אנו רואים בחומרה את העובדות בהן הודה המערער. המערער עסק באותה תקופה, כאמור, בהלוואת כספים. המתלונן אכן לא החזיר את הכסף והמערער יכול היה לנקוט בכל אמצעי חוקי כדי להביא לכך שהמתלונן יחזיר את הכסף שלווה. איומים אינם נמנים עם אותם אמצעים חוקיים שבהם רשאי ויכול היה המערער לנקוט.

כפי שציינו תוך פירוט עובדות כתב האישום, האיומים במקרה זה אינם מותירים מקום לדמיון, הם חד משמעיים ומציינים מה יהיה גורלו של המתלונן אם לא יחזיר את הכסף ועדיין ייתכן כי היה מקום לשקול ענישה אחרת, אלמלא העובדה שמדובר במי ששב ומבצע אותן עבירות ואשר נגדו היה תלוי מאסר על תנאי. המאסר על תנאי הוטל כאמור כשנה וחצי קודם לכן וניתן היה לצפות שרושמו ומשמעותו יהיו בהירים למערער לתקופה ארוכה יותר מאותה שנה וחצי.

העובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי לא הרתיעה את המערער והוא נהג כפי שנהג.

צודק הסנגור כאשר הוא טוען שחלק מההרשעות הקודמות ישנות ביותר, הדעת נותנת כי לנתון זה היתה משמעות רבה לולא היה המערער לאורך שנותיו שב ומבצע מידי פעם עבירות בדיוק מאותו סוג, בין אם עבירות של אלימות מילולית ובין אם עבירות של אלימות פיזית. איננו מקבלים את הטיעון כי בימ"ש קמא התעלם מהנסיבות החיוביות שהובאו בפניו. יתכן שהיה מקום לפירוט נוסף בגזר-הדין, אבל אין בכך כדי להצביע על התעלמות.

תסקיר שירות המבחן יש בו פנים לכאן ולכאן. כאשר קורא ביהמ"ש את התסקיר הוא קורא אותו על קרבו וכרעיו ולא רק את השורה התחתונה שלו. לא מצאנו כי נפלה שגגה בתוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא. אנו שבים ומזכירים כי בגין העבירה הנוכחית הוטלו על המערער שני חודשי מאסר ולא מעבר לכך.