עפ"ג 27974-04-16

 ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חנה מרים לומפ) מיום 13.3.16 בת"פ 58421-01-15.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בהסעת 13 שוהים בלתי חוקיים ונדון לשלושה חודשי מאסר ויום, מאסר על תנאי, פסילה מהחזקת רישיון נהיגה ופסילה על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

2.ואלה המעשים: ביום 28.3.11 בעיר בית שמש, הסיע המערער 13 תושבים זרים מבלי שהיה להם אישור שהייה בישראל.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טענה כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות הטלת עונש שאינו מאסר בפועל, שכן המערער הודה במעשיו מבלי שהובטחה לו הסכמה עונשית מצד המאשימה, הביע חרטה מלאה וכנה בפני קצינת המבחן, והסביר כי פעל שלא מתוך כוונה להפיק רווח מההסעה או לפגוע בביטחון המדינה, ואין מדובר בהסעה משטחי הרשות אל תוך מדינת ישראל. כמו כן, למערער אין עבר פלילי, וכתב האישום בעניינו הוגש כארבע שנים לאחר ביצוע העבירה. לפיכך, בנסיבות אלה, שליחתו לעונש מאסר בפועל חורגת מרמת הענישה הנהוגה. הסנגורית טענה כי מתחם העונש ההולם אינו מתחיל במאסר בפועל, כפי שקבע בית משפט קמא, אלא במאסר בעבודות שירות, והפנתה לפסיקה. לבסוף, נטען כי בית משפט קמא הסתמך על תסקיר שירות המבחן שנערך בעזרת מתורגמן לשפה הערבית, בנסיבות בהן המערער לא הובן כהלכה, ולפיכך, יש להפחית מהמשקל שניתן להימנעות שירות המבחן מהמלצה טיפולית. הודגש כי המערער לא קיבל שכר מהנוסעים, שיתף פעולה מיד עם מעצרו, היום אנו נמצאים כשש שנים לאחר האירוע ונקודת האיזון נעה לטובת המערער. בעניינו של המערער לא חלות הנסיבות החמורות כפי שהיה בעניינים אחרים בהם הוטל מאסר של ממש ועל כן מתחם העונש אמור להתחיל ממאסר בעבודות שירות, כפי שנעשה במקרים אף חמורים יותר אליהם הפנתה ב"כ המערער.

ב"כ המשיבה השיב כי "קורה" שכתב אישום מוגש בחלוף ארבע שנים, גם מקום שהמערער הודה מיד. הוסף כי ב"כ המערער לא התייחסה לתסקיר שירות המבחן שהנו שלילי לעמדת המשיבה. המערער טשטש את נסיבות ההסעה, שאף שלא נקבע כי מדובר בהסעה תשלום, הנסיבות הנן מחשידות. נטען עוד כי כל טיעוני המערער נטענו לפני בית משפט קמא ונשקלו על ידו. האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי והובאה בחשבון העובדה שהשיהוי בהגשת כתב אישום הובא בחשבון ע"י בית משפט קמא.

תסקיר שירות המבחן

4.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו כבן 30 שנים, נשוי ואב לשני ילדים ומצפה לילד נוסף. המשפחה מתמודדת עם מצב כלכלי קשה. המערער קיבל אחריות על מעשיו, שלל כוונת רווח ומודעות לכך שהנוסעים אינם בעלי אישורי שהייה בישראל. המערער הביע חרטה, אך שירות המבחן התרשם כי אינו מבין את חומרת מעשיו. לפיכך, לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו.

דיון