בן-לולו נ' מדינת ישראל

א.מבוא:

1.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית השלום בחיפה (כב' השופט זאיד פלאח) מיום 4.2.18 (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן בת"פ 13582-03-17, לאחר שהמערער הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, וכן עבירה של מרמה והפרת אימונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל, וכן ששה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

2.הערעור מופנה כנגד עונש המאסר בפועל בלבד.

ב.עובדות כתב האישום:

3.על פי הנטען בכתב האישום, החל משנת 2004, שימש המערער כמנהל משמרת במחסן מוצרי חלב במרחב צפון של החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ, ובמסגרת תפקידו ניהל המערער בין היתר רישומי מחשב המתעדים את אספקת המוצרים ללקוחות החברה, וכן רישומי מחשב המתעדים החזרת מוצרים.

4.בשנת 2008, סיכם המערער עם לקוח החברה שהוא יפעל להקטין במרמה את חיוביו לחברה באמצעות רישום כוזב של החזרת מוצרים באופן שלא יאפשר למנהלי החברה לאתר חריגות בהיקף החזרת המוצרים, וזאת בשתי דרכים: האחת, רישום החזרות פיקטיבי של מוצרים, והשנייה, רישום מנופח של כמות המוצרים המוחזרים.

5.סוכם בין השניים כי בתמורה לנ"ל, ישלם אותו אדם למערער סכומי כסף שונים וייתן לו טובות הנאה שונות. בהתאם לסיכום זה, פעל המערער בהתאם למה שסוכם בינו ובין אותו אדם, וזאת בהיקף של למעלה מחצי מיליון שקלים, ובתמורה קיבל המערער מאותו אדם אלפי שקלים מידי חודש וכן מוצרי חשמל וטובות הנאה נוספות בסכום כולל של כ-חצי מיליון שקלים.

6.עוד נכתב בכתב האישום כי בשנת 2013 פנה המערער ללקוח נוסף של החברה, והציע כי יפעלו בהתאם להתנהלות עם הלקוח הראשון, וכך אכן נעשה. הסכום במקרה זה נאמד בעשרות אלפי שקלים, ובתמורה קיבל המערער מאותו אדם אלפי שקלים מידי חודש.

7.ביום 26.1.14, ולאחר שהתעורר חשדם של מנהלי החברה כי המערער פעל בהתאם למתואר לעיל, הוא פוטר מהחברה.