עפ"ג 2276-07-15,"פ 4668-07-15

שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חנה לומפ) מיום 21.5.15 בת"פ 38734-01-14.

כללי

1.המשיבים בע"פ 4668-07-15 הורשעו בבית משפט קמא כלהלן: משיבים 1 ו – 3 הורשעו בעבירות של גניבה בידי עובד לפי סעיף 383 (א)(1) בצירוף סעיפים 391 ו – 34 ב' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). משיב 1 הורשע גם בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק. לגבי משיבים 2 ו-4 נקבע כי עברו עבירות הגניבה והיזק בזדון, כמפורט לעיל. לעניין עונשם של המשיבים: על המשיב 1 נגזרו חמישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי בסך 6,000 ₪ בנוסף לסך 16,780 ₪ שהופקדו על ידו. על המשיב 2 הוטל צו של"צ, צו מבחן ופיצוי בסך 500 ₪ בנוסף ל – 10,780 ₪. על משיב 3 הוטל גם כן צו של"צ וכן פיצוי בסך 1,000 ₪ בנוסף לסכום שהופקד, וכן על משיב 4 אלא שהפיצוי שהוטל על המשיב 4 עמד על-סך 8,000 ₪.

2.בערעורו (ע"פ 2276-07-15), מערער המשיב 1 כנגד הרשעתו וחומרת עונשו. מנגד, המדינה בערעורה (ע"פ 4668-07-15) משיגה על קולת עונשם של המשיבים ובטול הרשעת משיבים 2 ו – 4.

3.ואלה המעשים: המשיב 1 עבד בחברת "מד פארק", העוסקת בהתקנה, תפעול ותחזוקה של מכונות לגביית דמי שימוש במקוואות ברחבי הארץ. במהלך עבודתו, נטל המשיב 1 מפתח "מאסטר", המשמש לפתיחת כלל המכונות, וביחד עם יתר המשיבים, בתקופה שבין 21.9.10 לבין 6.2.11, השתמשו במפתח כדי לגנוב כספים מהמכונות. לעיתים, השתמשו במכשירים חדים בכוונה ליצור מצג, לפיו המכונות נפרצו, ובכך הסבו להם נזק. יוסף, כי משיב 3 היה עובד החברה בחלק מתקופה זו. הסכום הכולל שנגנב על ידי המשיבים הינו 53,400 ₪ ועלות נזק החלפת המנעולים על ידי החברה היתה 3,315 דולר. המשיב 1 הורשע בשש עבירות של גניבה בידי עובד ושתי עבירות של היזק בזדון. משיב 2 הורשע בשלוש עבירות של גניבה בידי עובד ובשתי עבירות של היזק בזדון. משיב 3 הורשע בשתי עבירות של גניבה בידי עובד, ומשיב 4 הורשע בשתי עבירות של גניבה בידי עובד ועבירה של היזק בזדון.

טענות הצדדים

4.ב"כ המשיב 1 טוען בערעורו כי יש לבטל את הרשעת המשיב 1, ולחלופין להקל בעונש המאסר שהוטל עליו ובמקומו להטיל עליו של"צ. נטען כי המשיב 1 ביצע את המיוחס לו בעת שהיה כבן 19 שנים בלבד, והמסע שעבר מאז היווה עבורו גורם הרתעה שהוביל לשיקומו, במהלכו הפך לאדם עובד, שהחל במקביל בלימודיו האקדמאיים, באופן חריג בחברה החרדית, אליה הוא משתייך. עונשו של המערער אינו נותן ביטוי הולם להליך שיקום זה ולבמצבו הנוכחי בו הוא משמש כיום מנהל צוות בחברה העוסקת בתחום התקשורת הסלולרית. נטען כי המשיב 1 שיתף פעולה כבר בשלב חקירתו במשטרה ומסר את שמות המעורבים, ויש להתחשב בכך שהודה במיוחס לו לאחר שהועמד לדין. הותרת הרשעתו על כנה משמעה פגיעה ממשית ביכולתו להשתלב במקומות תעסוקה ההולמים את כישוריו. עוד נטען כי קיימים פערים בלתי סבירים בין ענישת המשיב 1 לבין הענישה שהוטלה על יתר המשיבים. לבסוף, נטען כי יש להתחשב בכך שהמאשימה בחרה להגיש את כתב האישום בשיהוי של כשלוש שנים ממועד ביצוע העבירות. עוד הודגש כי אישיות המשיב 1 בעת ביצוע המעשים לא הייתה בגירה דיה, ועניין זה לא שוקלל על-ידי בית משפט קמא. באשר להרשעה, מדובר, כך נטען, ב"הטלת מסך" על חיי המשיב, שכן טיב העבירה לא מאפשר לו למצוא עבודה בהתאם לכישוריו, ולא רק זאת, אלא שהוא עבר הליך שיקום אפקטיבי, אזר כוחות לשינוי דרכיו עוד מאז שנת 2011. הליך השיקום אותו עבר הנו מלא ויוצא דופן וחלוף הזמן מוכיח זאת, מה עוד שמדובר בבגיר צעיר על כל המשתמע מכך. מכל אלה, הליך השיקום המוצלח, חלוף הזמן והשיהוי שבהגשת כתב האישום, יש משום מנוף מספק לביטול הרשעתו של המשיב 1. לעניין ערעור המדינה נטען כי ערעורה של המדינה אינו נסמך על טיעון משפטי, ובכל מקרה אין לו יסוד. לחלופין, התבקש לגזור על המשיב 1 עונש של"צ.

5.בערעור המדינה, נטען כי בית משפט קמא שגה בקובעו מתחם ענישה אחיד בעניינים של המשיבים 2, 3 ו – 4. המשיב 2 הורשע בשלושה אישומים הכוללים גם עבירה של היזק בזדון, בעוד שהמשיבים 3 ו – 4 הורשעו בשני אישומים כל אחד, בסכומים שונים. עוד נטען כי מתחם הענישה שנקבע הינו מקל מדי ביחס לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, לרבות השיטתיות והתחכום שהפגינו המשיבים, ויש לקבוע מתחם קרוב יותר לזה שנקבע בעניינו של משיב 1. לעמדתה, ביצוע העבירות על ידי המשיבים התאפשר בחסות יחסי עובד-מעביד שנרקמו בין החברה לבין המשיב 1, ועובדה זו היתה ידועה לכל המשיבים. לפיכך – אין נפקות לכך שמשיב 3 לא עבד בחברה בעת ביצוע העבירות, ולכך שהמשיבים 2 ו – 4 לא עבדו בחברה מעולם. המדינה הדגישה את הנזק הרב שנגרם לחברה כתוצאה ממעשיהם של המשיבים, שכלל לא רק פגיעה ביחסי האמון, אלא גם פגיעה כלכלית משמעותית כתוצאה מגניבת הכספים והרס המכונות. באשר לביטול הרשעת המשיבים 2 ו – 4, טוענת המדינה כי, נסיבות המקרה ואופייה הייחודי של העבירה בה נקבעה אשמתם, אינם מאפשרים אי הרשעה נוכח המשקל המכריע שיש לתת לשיקולי ההרתעה והגמול. כמו כן, לא הוכח כי הרשעתם תביא לפגיעה חמורה בשיקומם, הגם שהם עלולים לאבד את מקום עבודתם. הוסף כי בעניינו של המשיב 2, העובד בסופרמרקט, אף לא הוכח כי הרשעתו עלולה להביא לפיטוריו.

כן הודגש כי מדובר בביצוע קבוצתי, ביצוע המעשים מספר רב של פעמים. יחד עם זאת, אישרה באת-כוח המדינה כי המשיבים הודו עוד בחקירתם במשטרה ולמרות זאת, כתב האישום הוגש בחלוף שלוש שנים. מכל אלה התבקש לבטל הרשעת המשיבים 2 ו – 4 ולהחמיר בעונשם של כלל המשיבים.