עפ"ג 20668-06-15 שילון נ' מדינת ישראל

השופט יואל עדן:

1.המערער הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (מספר עבירות), לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (מספר עבירות), לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט (שתי עבירות), לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בגין כל אלו נדון המערער ל – 24 חדשי מאסר, הופעלו שלושה מאסרים מותנים בני 12, 9 ו – 4 חודשים, בחופף ביניהם, ובמצטבר למאסר בפועל, כך שהמערער ירצה עונש מאסר כולל של 36 חודשים, מאסרים מותנים, קנס בסך 5,000 ₪ ופיצוי בסך 15,000 ₪. הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.

2. על פי כתב האישום המתוקן, המתלונן עלה ארצה בשנות ה- 90, שפת האם שלו רוסית והוא דובר את השפה העברית ברמה שטחית, המערער שימש כסוכן ביטוח שלו, וידע את פרטיו האישיים.

בתאריך 3.9.07, לאחר שביקש המערער מאחר לאפשר הפקדת כספים בחשבון הבנק שלו, תוך הצגת סיפור כיסוי שאינו אמת, התקשר המערער לשירות טלפוני של הבנק בו היה למתלונן חשבון, הזדהה בשמו של המתלונן, נתן את פרטיו, ביקש הלוואה בסך 50,000 ₪ אשר התקבלה והסך האמור הופקד לחשבון המתלונן, ולמחרת וביום שלאחר מכן התקשר שוב לשירות הטלפוני של הבנק, הציג עצמו בכזב כמתלונן וביקש בכל אחת מהפעמים להעביר סך 25,000 ₪ מחשבון המתלונן לחשבונו של האחר, כך נעשה, והאחר משך את הכסף מחשבונו ומסרו למערער.

בתאריך 16.9.07 ביצע המערער את אותו תהליך ביחס לחשבון הבנק של המתלונן, הפעם ביקש והתקבלה הלוואה בסך 22,000 ₪, הכספים הועברו לחשבונו של האחר, והאחר מסרם למערער.

בתאריך 23.9.07 ובמועדים סמוכים נוספים, התקשר המערער לחברת ביטוח וביקשה לפדות את כספו של המתלונן אשר היה מבוטח באותה חברה אותה עת, זייף מסמך הנחזה להיות ייפוי כוח לפיו המתלונן מייפה את כוחו לאסוף עבורו שיק השייך למתלונן מחברת הביטוח בסך 8,847 ₪, הפקיד את השיק בבנק לפקודת המתלונן, התקשר לשירות הטלפוני של הבנק, ביקש להעביר סך של 9,000 ₪ מחשבון המתלונן לחשבון הבנק של האחר, ושוב העביר אליו האחר את סכום הכסף האמור.

בתאריך 7.10.07 התקשר המערער שוב לשירות הטלפוני של הבנק, ביקש לממש פיקדון של המתלונן בסך 7,052 ₪, וביום 14.10.07 התקשר שוב וביקש להעביר סך של 7,000 ₪ לחשבון הבנק של האחר.

המערער העביר סך כולל של 88,000 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן, ללא ידיעת המתלונן, לחשבון הבנק של האחר.

לכשנודע למערער כי מעשיו נחקרים ע"י הבנק והמשטרה, עקב תלונת המתלונן, פנה אל המתלונן, התחייב להפקיד חזרה לחשבונו סך של 88,000 ₪, והפקיד סך כאמור, בשני תשלומים, בחשבון המתלונן, בתאריכים 14,16.2.08.

המערער פנה למתלונן והורה לו לכתוב מכתב לפיו מקור תלונתו במשטרה נובע מאי הבנה, והכתיב לו את תוכן הדברים.

עובר למועד בו נערך למערער שימוע בפני פרקליט מחוז דרום (1.6.10), זייף המערער שיק בסך 91,000 ₪ מפנקס השיקים של המתלונן, באופן שמילא את הסכום והחתים את המתלונן, מבלי שהמתלונן ידע אודות הסכום הנקוב בשיק, מבלי שהמתלונן נתן הסכמתו לכך, והציג את השיק באמצעות בא כוחו במעמד השימוע, ובהמשך הציגו גם בחקירתו במשטרה, וזאת על מנת לתמוך את גרסתו במשטרה לפיה המתלונן נתן לו את הסכום הנ"ל, והנאשם לא נטל מהמתלונן כספים במרמה, טענה שאינה אמת.

3. לחובת המערער עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות ושלושה מאסרים מותנים. לאור חשיבות עברו של המערער, והמאסרים המותנים אשר הוטלו עליו, להלן פירוט ההרשעות והמאסרים המותנים:

בת.פ. 1245/03 אליו צירף המערער את ת.פ. 1314/05 (בית משפט השלום באשדוד), הורשע המערער בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במרמה בכך שקיבל במרמה מלקוחותיו כסוכן ביטוח סך 29,000 ₪, ובאמצעות שימוש בפרטי כרטיס אשראי של לקוחות אחרים במרמה גבה סכום של 26,200 ₪, ובעבירת גניבה בכך שגנב מחנות שני קרמים ששווים 391 ₪. בגזר הדין המתוקן מתאריך 8.5.06, לצד מאסר בעבודות שירות למשך 3 חודשים, קנס, פיצוי וצו מבחן, הוטל על המערער מאסר מותנה של 12 חודשים למשך 3 שנים כי לא יעבור עבירות בהן הורשע או ניסיון לבצען.