עפ"ג 20613-05-14לפני: כב' השופט אריה רומנוב

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) שניתן ביום 9.4.14 בת.פ 6728-03-13.

נגד המערערים (ואדם נוסף) הוגש כתב אישום (מתוקן) שבגדרו הואשמו בעבירות של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר והיזק לרכוש במזיד. על פי עובדות כתב האישום, המערערים עבדו בחודש פברואר 2013 באטליז השייך לגיסם, משה זיסרמן (להלן: "זיסרמן") ביישוב מודיעין עילית. ביום 27.2.13 בסמוך לשעה 11:30 הגיע המתלונן, העובד כחוקר פרטי, אל ביתו של זיסרמן במודיעין עילית על מנת למסור לו צווי עיקול זמניים שהוצאו בעניינו. משלא נמצא אדם בבית פנה המתלונן אל חנותו של זיסרמן, שם פגש את המערערים אשר סירבו לחתום על קבלת המסמכים. אז הודיע המתלונן כי ישוב מאוחר יותר לביתו של זיסרמן על מנת לבצע את מסירת המסמכים. המתלונן עזב את האטליז ופנה אל רכבו כשמערער 1 עוקב אחריו. בסמוך לשעה 20:00 באותו היום הגיע המתלונן לביתו של זיסרמן. אשתו של זיסרמן (שהיא אחותם של המערערים) סירבה לפתוח את הדלת והתקשרה למערער 1. המתלונן הדביק את הצווים על דלת ביתו של זיסרמן, נכנס לרכבו והתכוון לעזוב את המקום. כאשר התחיל המתלונן בנסיעה, הגיעו למקום המערערים (ואדם נוסף, שהואשם עימם בכתב האישום) במכונית שהיתה נהוגה בידי מערער 1 והתנגשו חזיתית ברכבו של המתלונן. המערערים יצאו ממכוניתם והתנפלו על המתלונן בבעיטות ואגרופים. המתלונן ניסה לברוח, ואולם המערערים חסמו את דרכו, תפסו בבגדיו וחבטו בו בכל גופו. המתלונן הצליח להגיע לרכבו ולקח את מכשיר הטלפון שלו על מנת להזעיק עזרה ולצלם את המערערים. או אז האדם הנוסף חטף את מכשיר הטלפון מידו של המתלונן ושבר אותו, ואחד המערערים לקח את מפתחות רכבו של המתלונן מהרכב והשליך אותם לשיחים. במקביל, אחד משלושת הנאשמים חבט בחוזקה באגרופו בפניו של המתלונן וכתוצאה מכך נפל המתלונן ארצה ושלושת הנאשמים המשיכו לבעוט בו בעודו מוטל ארצה. למקום הגיע סייר ביטחון של היישוב ודרש מהמערערים לעזוב את המתלונן. המערערים סרבו ואמרו לסייר שלא יתערב בעניין. כאשר הזמין הסייר משטרה, נמלטו המערערים מהמקום. כתוצאה ממעשיהם של המערערים נגרמו למתלונן חבלות ושריטות בידיו, רגליו ובטנו. כמו כן חולצתו נקרעה.

ביום 4.7.13 הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודו המערערים (והאדם הנוסף) בעובדות כתב האישום המתוקן, ובית משפט קמא הרשיע אותם בעבירות הנ"ל שיוחסו להם במסגרתו. בהמשך לכך, הורה בית משפט קמא על קבלת תסקירים מטעם שירות המבחן וכן חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בעניינם של המערערים.

לאחר שהוגשו תסקירי שירות המבחן וחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות והצדדים טענו לעונש, גזר בית משפט קמא על המערערים את העונשים הבאים: על מערער 1 – 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל; מאסר מותנה; ופיצוי למתלונן בסך של 10,000 ₪. על מערער 2 – 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר מותנה; ופיצוי למתלונן בסך של 7,000 ₪. למען שלמות התמונה נציין, כי במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו טען ב"כ המערערים כי עובר לתחילת הדיון נמסר לו שעניינו של האדם השלישי בכתב האישום נגזר לאחרונה והוטל עליו עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. לא הוצגה בפנינו אסמכתא על כך.

במסגרת הערעור שלפנינו – המוסב רק על רכיבי המאסר שבגזר הדין ולא על רכיבי הפיצוי למתלונן – טוען ב"כ המערערים, כי טעה בית משפט קמא משהחמיר עם המערערים יתר על המידה. בפתח דבריו נטען, כי טעה בית משפט קמא בקובעו בגזר הדין כי המערערים ביצעו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. לפי הנטען, בכתב האישום שהוגש נגד המערערים המשיבה לא פירטה אם מדובר בתקיפה "סתם" או בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, וגם בהכרעת הדין הורשעו המערערים בתקיפה "סתם" ולא בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. במצב דברים זה נטען, כי טעה בית משפט קמא בקובעו בגזר הדין כי המערערים ביצעו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, דבר שהוביל – לשיטתו של ב"כ המערערים – לסטייה ניכרת מטווח הענישה המקובל בעבירה בה הורשעו המערערים. נטען עוד, כי נפלו ליקויים באופן קיום ישיבת הטיעונים לעונש, וכי למעשה בית משפט קמא גזר על המערערים עונש חמור אף מזה שהמשיבה עתרה לו. כך טעה בית משפט קמא גם בכך שחרג מעיקרון אחידות הענישה בכל הנוגע לעונש שגזר על כל אחד משני המערערים. בהקשר זה נטען, כי לא הייתה הצדקה לפער גדול כל כך בין העונשים שנגזרו על כל אחד מהמערערים. גם טעה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהמלצותיו של שירות המבחן כאמור בתסקיריו. ב"כ המערערים מוסיף וטוען, כי טעה בית משפט קמא משלא התחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של מערער 1, ובכלל זה בעובדה שהוא מנהל חברה מצליחה ורווחית בתחום מיזוג האוויר וכי הכנסתו למאסר תגרום לחברה לנזק עצום ולא מידתי. עוד טוען ב"כ המערערים, כי היה על בית משפט קמא להביא בחשבון את התקופה בה שהו המערערים במעצר ממש (כחודש ימים) ולאחר מכן במעצר בית מלא וחלקי לתקופות ממושכות. על רקע כל האמור עותר ב"כ המערערים לכך שבית משפט זה יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ויורה על ביטול עונש המאסר בפועל ביחס למערער 1 ועל ביטול עונש המאסר בעבודות שירות ביחס למערער 2.

ב"כ המשיבה סמך את ידיו על גזר דינו של בית משפט קמא, שלטעמו שיקלל בצורה ראויה את מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין.