עפ"ג 19347-03-16 טל נ' מדינת ישראל ואח'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט מוחמד עלי) מיום 31/01/2016 בתיק פלילי 41426-03-15 לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי האמור בכתב האישום המתוקן בתאריך 11/11/2014 החנה המערער את רכבו בחניית נכים, ללא תו מתאים. באותן נסיבות הגיע למקום המתלונן, "זקן" על-פי הגדרת החוק, ברכבו, וביקש להעיר למערער כי הוא חונה בחניית נכים בניגוד לחוק. בהמשך לאמור, יצא המערער מרכבו ותקף את המתלונן, באופן שדחפו בחוזקה, כך שהמתלונן נפל ונחבט ברצפה, ומשביקש המתלונן לקום, שב ודחפו המערער בשנית.

עוד מתואר בכתב האישום המתוקן, כי בשלב זה הגיעו למקום עוברי אורח והתערבותם היא שמנעה מהמערער להמשיך ולתקוף את המתלונן.

כתוצאה מהמעשים האמורים, נגרמו למתלונן חבלות של ממש, ובכלל אלה, נפיחות ברגל ימין באזור הברך והמותן, נפיחות קלה בשורש כף יד שמאל, שטף דם באמצע כף יד שמאל, רגישות בצלעות בשני הצדדים והגבלה בשורש כף יד שמאלית.

בטרם החלה פרשת התביעה, המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, הורשע ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן, שנתבקש להתייחס גם לשאלת ביטול ההרשעה.

בתסקיר בעניינו של המערער המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתו בדין, ולהסתפק בביצוע עבודות של"צ בהיקף של 220 שעות, כמו גם פיצוי למתלונן.

בתסקיר צוין כי המערער בן 36, נשוי ואב לשני ילדים, עובד מספר שנים כמנהל אזור בחברת סלולאר ובמקביל סטודנט שנה שנייה ללימודי תואר במינהל עסקים. שירות המבחן התרשם כי המערער קיבל אחריות על ביצוע העבירה, מביע חרטה, חש כעס עצמי ובושה וגילה אמפתיה וצער כלפי המתלונן.

שירות המבחן העריך כי בבסיס התנהגותו באירוע נשוא כתב האישום עמד כשל נקודתי בהפעלת שיקול הדעת, והתרשם מרמת סיכון נמוכה להישנות עבירות דומות בעתיד. בשקלול האמור המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה גמולית חינוכית, באופן של עבודות של"צ בהיקף 220 שעות, פיקוח שירות המבחן וכן פיצוי למתלונן.

בהתייחס לסוגיית ביטול ההרשעה, העריך שירות המבחן כי הרשעה בדין עלולה לפגוע בהתפתחות המערער במישור התעסוקתי ולצמצם את אפשרויות התעסוקה שלו בעתיד, והוסיף כי: