עפ"ג 16014-11-14 מדינת ישראל נ' מיארה

1.המשיב הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה של סיוע לסחר בסמים מסוג קוקאין. על-פי העובדות בהן הודה המשיב מדובר בסוכן שפעל לרכוש סמים במקומות שונים. המשיב היה אחד מהמעורבים בפרשייה זו. מי שהיה נאשם מס' 1 באותו כתב אישום הודיע למשיב בשלב מסוים, כי הכסף התקבל וניתן להביא את הסמים ולמסור אותם הלאה. המשיב שבפנינו פנה לאחר, קיבל לידיו את הסם והעביר אותם לפלוני. נתון חשוב מאוד במערכת העובדתית עניינו כמות הסם שמדובר בה וסכום הכסף שהחליף ידיים. מדובר בסם מסוג קוקאין במשקל 38.64 גרם כאשר הסכום שמדובר בו היה 22,400 ₪. הודאתו של המשיב היתה לאחר שמיעת חלק מהראיות וכתב האישום המתוקן שעובדותיו פורטו לעיל היווה חלק מהסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים באותו שלב. לא היתה הסכמה לגבי הענישה.

2.בית משפט קמא (כב' השופט ש' מלמד) קבע כי מתחם הענישה בתיק זה נע בין 9 ל- 18 חודשי מאסר והטיל על המשיב 9 חודשי מאסר, מהם 3 בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח ו- 6 בדרך של עבודות שירות. כדי להבהיר, עד אשר הובא המשיב בית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין "הספיק" כבר לשבת 3 חודשים במעצר, בית המשפט קבע כי הוא מטיל עליו 9 חודשים, מתוכם 3 שרוצו כבר למעשה, ו- 6 בדרך של עבודות שירות. אנו רואים לציין כי כבר בשלב מתן גזר הדין הופנתה תשומת לבו של בית משפט קמא לכך שהסדר זה בלתי אפשרי, שהרי לא ניתן להטיל מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה העולה על 6 חודשים, אולם בית המשפט באותו שלב סבר כי הצדק עמו וכך נותר גזר הדין בעינו.

בשלב מאוחר יותר הוגשה לבית המשפט בקשה לתקן את גזר הדין. בית המשפט הבהיר מה שהבהיר וקבע, כי כוונתו היתה כי המשיב ירצה 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות וזו היתה התוצאה שחתר אליה.

על גזר הדין מערערת המדינה בפנינו.

3.לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא בקביעת מתחם הענישה ושגה גם בתוצאה הסופית אליה הגיע. המדינה מסבה את תשומת הלב לאלה:

מדובר בעבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא 20 שנה. כאשר מדובר בסיוע, העונש הוא מחצית מהעונש המקסימלי, שעל כן תקרת הענישה עומדת על 10 שנים. לא היה מקום במקרה זה להסתפק במתחם ענישה, הנע בין 9 ל- 18 חודשי מאסר. בהודעת הערעור מפנה המדינה לפסקי דין שונים המצביעים על כך, שהענישה הנוהגת עולה על המתחם שקבע בית משפט קמא ומכאן ששגה בית המשפט כבר בהיבט זה.

4.גם בשלב השני, שלב גזר הדין שבו נלקחות בחשבון הנסיבות האישיות של העבריין שמדובר בו, שגה בית המשפט. המשיב הוא עבריין בעל מספר הרשעות קודמות, עברו הפלילי כולל עבירות אלימות, מין, רכוש, סיכון חיי אדם וסחיטה באיומים. המשיב גם ריצה שני מאסרים בפועל. הדגש הושם במיוחד על כך שאת העבירה נשוא כתב האישום הנוכחי עבר המערער כחודשיים לאחר ששוחרר מריצוי מאסר קודם. הנה כי כן, טרם יבשה הדיו על מאסרו הקודם, כבר מיהר המשיב לבצע את העבירה הנוכחית.

5.עוד טענה המדינה כי שגה בית משפט כאשר למעשה סטה ממתחם הענישה שנקבע על ידיו עצמו, שהרי בית המשפט הטיל על המשיב בסופו של יום 6 חודשי עבודות שירות לעומת המתחם שקבע שהרף הנמוך בו עומד על 9 חודשים. בית המשפט אומנם לקח בחשבון את התקופה שבה ישב המשיב במעצר, עדיין המאסר שהוטל חורג ממתחם הענישה שנקבע על ידיו. בהקשר זה מפנה המדינה גם לכך שהסנגור בבית משפט קמא עתר למתחם ענישה שהרף התחתון שבו עומד על 10 חודשים, והרי לך שגיאה נוספת של בית משפט קמא כאשר הקל עם המשיב אפילו מעבר למה שעתר סנגורו.

המדינה מפנה גם לטענת שנפלה מעם בית משפט קמא בכך שמלכתחילה הטיל 6 חודשי מאסר בעבודות שירות מתוך תקופה של 9.

6.לענין הטענה כי תקרת הענישה עומדת על מחצית מהעונש שנקצב לעבריין העיקרי: המדינה ערה לעונשים שנקבעו לנאשמים אחרים בפרשייה זו של אותו סוכן שחשף עבריינים רבים, יחד עם זאת לשיטתה כאשר מדובר במחצית הכוונה היא למחצית מהענישה הקצובה בחוק ולאו דווקא למחצית מהענישה שנקבצה על נאשמים אחרים. החישוב איננו מתמטי ולא ניתן להטיל על פלוני מאסר שיעמוד על מחצית הענישה שהוטלה על מעורב אחר בפרשייה, על בסיס שיקול מתמטי טהור.

7.הסנגור טוען כי אין מקום להתערב בענישה שהוטלה בבית משפט קמא. באשר להטלת 6 חודשי עבודות שירות: כאמור, תשומת לב בית משפט הוסבה לכך כבר בשלב הראשון. לטענת הסנגור, מאוחר יותר כאשר מצא את פסיקת בית המשפט העליון הרלוונטית הפנה פעם נוספת את בית המשפט להלכה הנוהגת וכך "נולד", השלב הנוסף שבו אמר בית המשפט מה שאמר לענין כוונתו המקורית, קרי: שהמשיב ירצה אך ורק 6 חודשים בדרך של עבודות שירות ולא מעבר לכך.