לזמי נ' מדינת ישראל

השופטת ב' טאובר:

תמצית הערעור

1.ביום 11/05/17 הורשע הנאשם (להלן: "המערער") במסגרת ת"פ 9542-11-15 על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של גניבה ממעביד לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין") וביום 19/12/17 ניתן גזר דינו של בית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימילוב), במסגרתו דחה בית משפט קמא את בקשת המערער, לביטול הרשעתו.

2.על רקע הרשעתו, נידון המערער לעונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירה של גניבה ממעביד ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה; של"צ בהיקף של 200 שעות, התחייבות כספית בסך של 3,000 ₪ למשך 3 שנים בהן על המערער להימנע מביצוע העבירה בה הורשע.

3.הערעור מופנה כאמור כנגד עצם הרשעת המערער ואי ביטולה של ההרשעה במסגרת גזר הדין שניתן ביום 19/12/17.

כתב האישום המתוקן וההליך בבית משפט קמא

4.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער עבד במפעל "מתכות חניתה", מפעל בו נעשה שימוש במתכות קשות להן שווי כספי רב. במהלך שנת 2013 הכיר המערער בין אחר בשם איתן יונה (להלן: "איתן") שעבד עימו באותו מפעל לבין דודו של המערער בשם יוסף לזמי (להלן: "יוסף") באופן שתיאם עם איתן גניבת מתכות מהמפעל ומסירתן לדודו יוסף כדי שימכור אותן ויעביר לו ולאיתן חלק מהתמורה.

בהמשך, צילם המערער באמצעות מכשיר טלפון סלולרי שלו מתכות בעלות שווי כספי רב אשר הונחו על ידו בחבית במפעל ושלח תמונות לאיתן וזאת כדי שאיתן יגיע למקום בהמשך וייקח משם את המתכות.

בתאריך 28/01/14 בסמוך לשעה 23:53 גנב המערער בצוותא עם איתן מתכות מהמפעל באופן שנטלו את המתכות, הניחו אותם בתיק והשניים נסעו אל סמוך לביתו של יוסף בשלומי ומסרו לו את המתכות. בתמורה קיבל המערער מיוסף 1,000 ₪.