עפ"ג 15633-05-15 ד' נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בעבירות שיוחסו לו ב- 5 כתבי אישום שונים. העבירות שבהן הורשע כוללות: עבירות תקיפה, שימוש בכח או באיומים למנוע מאסר, התנהגות פרועה במקום ציבורי, איומים, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כאשר כל עבירה חוזרת על עצמה בכתבי האישום השונים.

לאחר גלגולים שעבר תיק זה, שאליהם נתייחס בהמשך, הטיל בית משפט קמא (כב' השופט ש' מלמד) עונשים פרטניים בגין כל כתב אישום, העונשים נעים בין 3 חודשים ל- 9 חודשים, סה"כ 5 עונשים בגין 5 תיקים, שהצטברו יחד ל-24 חודשים. נגד המערער היו תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי, האחד בן 6 חודשים והאחד בן 3 חודשים בשני פסקי דין שונים. בית משפט קמא קבע כי המאסר על תנאי בן 6 החודשים ירוצה חלקו בחופף למאסר שהופעל בתיק הנוכחי, כך שרק 2 חודשים ממנו יצטברו למאסר זה. באשר למאסר על תנאי הנוסף בן 3 החודשים נקבע כי חודש ממנו יצטבר למאסרים בתיק הנוכחי והיתרה בחופף. בשורה התחתונה על המערער לרצות 27 חודשי מאסר בפועל.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

2.טענתו המרכזית של ב"כ המערער הן בהודעת הערעור והן בפנינו, כי המערער "לא זכה להליך הוגן בעניינו". הטענה נסמכת על השתלשלות הדברים כדלקמן:

מלכתחילה החלו חלק מכתבי האישום להתברר בפני כב' השופטת ברק-נבו. כב' השופטת ברק-נבו הורתה להעביר את התיק לוועדה לבית משפט לסמים אשר תבחן את אפשרות שילובו בתוכנית המיועדת לסמים או לאלכוהול. לצורך כך דחתה את הדיון לתאריך אחר. כך אכן נעשה. התיק עבר למותב אחר משום שהשופטת ברק-נבו מונתה לבית המשפט המחוזי ולתמונה נכנס כב' השופט ש' למלמד אשר גזר את הדין.

בישיבה שהתקיימה ב- 12.2.15 הודיע ב"כ המדינה לבית המשפט, כי המערער לא השתלב בבית משפט לסמים. המערער, כך לדברי ב"כ התביעה, איננו מתאים. בסופו של דבר, גזר בית משפט קמא את הדין בשבתו כבית משפט "רגיל" בהבדל מבית המשפט לסמים.

3.על כך כאמור מלין הסנגור. לטענת הסנגור, בדרך לבחינת השאלה האם יידון המערער בפני בית משפט לסמים נפלו כשלים שלא ניתן לעבור עליהם לסדר היום. כשלים אלה בסופו של דבר מביאים לכלל מסקנה כי המערער לא זכה להליך הוגן. לא ברור מה התרחש בוועדה שבחנה את האפשרות לשלב את המערער בבית המשפט לסמים. הדיווח שנמסר בזמנו ב- 12.2.15 לכב' השופט מלמד איננו עולה בקנה אחד עם מכתב שנכתב על-ידי העוזרת המשפטית של כב' השופט בארי העומד בראש בית משפט זה. במכתב זה נכתב כי: "ביום 26.1.15 התכנסה וועדה של תוכנית בית משפט סמים, התקבל משירות המבחן דו"ח הממליץ כי הנאשם ייקלט לתוכנית ומנגד התנגדה התביעה, לפיכך הוחלט שלא לקבל את הנאשם לתוכנית".

לטענת הסנגור, להתנגדות נציג התביעה לא צריך להיות כל משקל. המערער לא היה מיוצג בוועדה. אין החלטה מסודרת של הוועדה ולפיכך: "שיטת המשפט הנוהגת במקומותינו איננה יכולה לשאת התייחסות כה בוטה לזכויותיו של היחיד".

4.מעבר לכך טוען הסנגור, כי נפלו כשלים נוספים בהחלטתו של בית משפט קמא. בית המשפט בישיבת יום 12.4.15 התייחס לתסקיר שלא היה בידי הסנגור. גזר הדין בפני עצמו הוא חמור מנשוא. הסנגור מפנה לכך שמרבית העבירות בחמשת כתבי האישום בוצעו ב- 2012, רק שתיים מהעבירות בוצעו ב- 2014. המערער היה בינתיים בתהליך גמילה. הוא אומנם עזב אותו, אבל גם מאז שעזב אותו לאורך תקופה מסוימת לא עבר עבירות ויש לתת לכך משקל. העבירות כולן נעברו על רקע התמכרותו של המערער לאלכוהול. בשורה התחתונה, העתירה היא לבטל את גזר הדין ולהחזיר את המערער לדיון בפני בית משפט של סמים.

5.התביעה טוענת כי לא כל משגה בהחלטתו של בית משפט קמא. התביעה מפנה לכך שהמערער ביצע חלק מהעבירות לפני שנשלח למאסר בשנת 2012. לאחר מכן ריצה מאסר ולאחר ריצוי המאסר המשיך לבצע עבירות. המערער לא נענה לפניות של שירות המבחן לשמור איתו על קשר. המערער החל בטיפול בקהילה "הדרך" וגם שם לא החזיק מעמד. המערער עזב את הקהילה ולא התייצב בשנית. סה"כ המערער לא גילה את כוחות הנפש והבשלות כדי להשתלב בטיפול והכישלון בטיפול השתקף בסופו של דבר גם בגזירת הדין.

6.באשר לבית המשפט לסמים, מדובר בוועדה מקצועית שמחליטה על שילוב נאשם פלוני בבית משפט זה. בוועדה הזו יש נציגות של הסנגוריה הציבורית, של התביעה וגורמים מקצועיים נוספים. לתביעה יש זכות להתנגד לשילובו של נאשם פלוני בבית המשפט לסמים ומכל מקום, אין משמעות לקיום ההליך בפני בית משפט לסמים לעומת הליך שמתנהל בבית משפט רגיל לענין השיקולים המכתיבים את הענישה. הענישה במקרה זה היא מתונה ביותר. המדינה מפנה לגיליון ההרשעות הקודמות של המערער. ניתן היה לצפות כי המאסר יפסיק את רצף ביצוע העבירות וכאמור, לא כך התרחש במציאות. ניתנו למערער הזדמנויות והוא לא ניצל אותן שעל כן העונש שהוטל עליו הוא מידתי, ראוי ואין מקום להתערב בו.