עפ"ג 1329-01-16 ב. נ' מדינת ישראל

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת הבכירה לאופר חסון) מיום 21/12/15 בתיק פלילי 5314-04-15, לפיו הורשעה המערערת על פי הודייתה בכתב אישום מתוקן בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986, קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), קשירת קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התחזות כאדם אחר במטרה להונות לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום עבדה המערערת בחברת "אלול" שירותי מכירה בע"מ ומתוקף עבודתה זו, קיבלה מידע ונחשפה לפרטים של בעלי כרטיסי אשראי, לרבות שמותיהם, מספרי כרטיס האשראי שלהם, תעודת זהות וכתובותיהם.

המערערת קשרה קשר עם בעלה לשעבר, אשר שימש כשותפה לביצוע העבירות שבכתב האישום, בכך שהעבירה לו פרטים על בעלי כרטיסי האשראי, לשם ביצוע עסקאות במרמה, והשניים השתמשו בכרטיסי האשראי של אנשים שונים, שאת פרטיהם העבירה כאמור המערערת, בכוונה להונות, ורכשו באמצעות כרטיסי האשראי רכישות שונות, בעשרות מקרים ובהזדמנויות שונות ובהיקף של כ- 14,000 ₪.

בנוסף, הזדהתה המערערת באמצעות פרטים כוזבים לאחר, וזאת כדי להכשיר עסקה של רכישת פלאפון נייד, שבוצעה בכרטיס אשראי לא לה. בנוסף, ובכדי להעלים ראיה, מחקה את המייל שהכיל טבלה שערכה ובה פרטי האנשים והכרטיסים ושאותה שלחה לבעלה לשעבר, כאמור, לשם ביצע העסקאות במרמה.

בטרם החלה פרשת התביעה, הודתה המערערת במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, נשלחה לקבלת תסקיר שרות המבחן בעניינה, ובהמשך נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים לעונש.

קצינת המבחן ציינה כי המערערת, בת 23, גרושה ואם לילדה בת 5.5 שנים, לוקחת אחריות פורמלית על חלק מן המעשים המיוחסים לה, אולם ההתרשמות הינה כי המערערת מנסה למזער את חלקה באירועים הנדונים ומשליכה את האחריות להתנהגותה על בן זוגה לשעבר, ונוקטת בעמדה קורבנית.

עם זאת, צוין בתסקיר כי המערערת מגלה אמפתיה ראשונית, כלפי קורבנות העבירה, בעלת יכולת טובה לוויסות דחפים ותוקפנות, שמרה על רצף תעסוקתי, העדרן של אינדיקציות לקיומם של יסודות התמכרות או מעורבות בתרבות עבריינית.

שרות המבחן התרשם מרמת סיכון בינונית להישנות התנהגות מפרת חוק בעתיד. בשקלול הפרמטרים המליץ שרות המבחן על העמדתה של המערערת במבחן במשך 18 חודשים, וכן על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות "על מנת לחדד עבורה את השלכות מעשיה הפסולים, הלכה למעשה".

עמדת ב"כ המאשימה היתה כי מעשיה של המערערת והעבירות הרבות בהן הורשעה מלמדים על רמת התחכום והכוונות שהיו למערערת באשר לשימוש שהיה ניתן לעשות עם פרטי הלקוחות אליהם היתה חשופה. צוין כי גם תסקיר שירות המבחן מלמד על קושי בנטילת אחריות ועל סיכון ברמה בינונית להישנות העבירות. משכך, טענה המאשימה כי המתחם ההולם במקרה דנן הינו בין 12-24 חודשי מאסר בפועל, וכי יש להשית על המערערת עונש ברף העליון של המתחם, לצד מאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס ופיצוי לקרבנות העבירה.

מנגד, ביקש הסניגור להתחשב בנסיבות האישיות של המערערת, גילה הצעיר, הודייתה ובעובדה כי היא נעדרת עבר פלילי, וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן והדגיש כי המערערת הינה אם חד הורית לילדה כבת 5 וכל מבוקשה לחזור למסלול חיים נורמטיבי, לאחר שנטלה אחריות והפנימה את חומרת מעשיה.