עפ"א 61288-01-17 כהן ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה אשדוד ('500200704)

זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד, מיום 28.12.16 (כב' השופט י' ליבליין) אשר דחה את בקשת המערערים למתן פטור מחיובי ריבית ופיגורים אשר הושתו עליהם עקב איחור בתשלום קנס. קנס, שהושת במסגרת גזר דין מיום 13.2.14, בהסכמה, בהעדר הצדדים, בתיק 54345-07-11.

בבקשה לפני בית משפט השלום הוסבר כי נפלה שגגה משרדית במשרדי ב"כ המערערים, אשר בעקבותיה לא הועברו שוברים לתשלום למערערים. לאחר קבלת הפנייה לתשלום הפיגורים פנו המערערים לבאי כוחם, ולאחר כמה תקלות ניתנו שוברים לגבי הסכום המקורי ואלה שולמו. מכאן בקשתם לפני בית משפט השלום לפטור מתשלום ריבית הפיגורים. בבקשה הוסבר כי ההליך כולו לא הסתיים, באשר נתבקשו וניתנו ארכות שונות לצו ההריסה, וכי עניין זה הוא חלק ממקור הטעות.

נוכח הנסיבות, הסכימה המשיבה לבקשה. אולם, למרות הסכמת המשיבה, דחה בית משפט השלום את הבקשה, במסגרת סדרת החלטות ב"פתקית". בהחלטות אלה, ביקש בית המשפט תצהירים, על מנת לבסס את הטענות, והביע תרעומת, מוצדקת, על אי תשלום הקנס במועד. בשלב מסוים, סבר בית משפט השלום כי רק אחד הקנסות שולם, כאשר בפועל שולמו שני הקנסות של שני המערערים. בהחלטה האחרונה, הדוחה הבקשה, הודגש כי המערערים היו מיוצגים בהליך העיקרי, ולפיכך קשה לקבל את טענתם בדבר קיומה של טעות.

בהודעת הערעור חוזרים המערערים על טענותיהם ומוסיפים וטוענים כי שגה בית משפט השלום בדחותו הבקשה, במיוחד בשים לב להסכמת המשיבה. גם בהליך כאן חזרה המשיבה על הסכמתה לגופו של עניין. שני הצדדים הסכימו למתן החלטה בעניין זה על יסוד הכתובים ללא התייצבות לדיון.

לאחר שעיינתי בבקשה, עלי לציין כי מובנת לי היטב התרעומת של בית משפט השלום אודות אי תשלום הקנס במועד. חלף זמן משמעותי, ויש לצפות מהמערערים עצמם כי יבררו מה חובותיהם לפי פסק הדין, אף אם באי כוחם התרשלו במידה כזו או אחרת. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בהליך שהסתיים ב"תכתובת" ולא בדיון בו נכחו הנאשמים עצמם. טבעי הדבר, שצדדים להליך סומכים על באי כוחם, ומכאן שיש מקום גם להבין את הטעות של השולחים עקב טעות השליחים.

אכן, בית המשפט אינו מחויב לעמדת המדינה, רשאי לחשוב אחרת, וחייב להחליט אחרת אם הוא סבור כי המדינה מקלה מדי בעניינים כגון זה. יחד עם זאת, שיטתנו היא השיטה האדוורסרית, ואין בתי המשפט נוהגים להחמיר יותר מאשר התביעה, אלא במקרים חריגים למדי ובגין נימוק מבורר היטב. החלטה שכזו, להחמיר מעבר לעמדת מאשימה, חייבת להתקבל בכובד ראש, ועל ההחלטה לכלול התייחסות מפורשת לעמדת המאשימה, ולכך שההחלטה מחמירה מעמדת המדינה.

דומני כי, לעניין זה, לא נימק בית משפט השלום את החלטתו כדבעי. עם זאת, לגופו של עניין, אני מסכים עם בית המשפט כי לא נכון במקרים כאלה להפחית את סכום קנס הפיגורים, בוודאי שלא לבטלו לגמרי. נכון לשאוף לכך שלא יצא חוטא נשכר, ומבחינה זו שוגה המדינה. למרות השגיאה, בשים לב לנסיבות המיוחדות, הייתי נותן משקל של ממש לעמדת המדינה, הצד האדוורסרי. לפיכך, האיזון היותר נכון, יהיה בהפחתה משמעותית של ריבית הפיגורים, אך לא ביטולו.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל חלקית. ריבית הפיגורים תועמד על סך 1000 ₪ בלבד, בערכי היום ולתשלום תוך 30 יום, לכל אחד מן המערערים. ב"כ המערערים יעדכנו את המערערים באופן מידי, וינחו אותם בדבר אופן ביצוע התשלום.

עותק ההחלטה יועבר לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ז, 14 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.