עפ"א 58765-05-16 רוימי נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 18/4/16 (כב' השופט צ' פורר) בתיק ח"נ 60049-07-15, במסגרתו הורשע המערער בעבירה על סעיף 6(ג)(1) לחוק עזר עירוני לבאר שבע (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א-1991. עניינו של סעיף החוק הוא באיסור העמדת רכב או חנייתו באופן שיש בו כדי להפריע לתנועה או לעכב אותה. הערעור הוא על הכרעת הדין.

פסק דינו של בית משפט קמא

1. בדיון בבית משפט קמא, לא הייתה מחלוקת בדבר האופן בו החנה המערער את רכבו. בית משפט קמא ציין כי טענתו של המערער היא כי לא העמיד את הרכב באופן שהפריע לתנועה.

    

2. המערער הסכים להגשת התמונות שצולמו על ידי הפקח וויתר על הצורך לחקור את הפקחים.

    

3. בית משפט קמא הנכבד קבע, ואין על כך מחלוקת, כי המערער העמיד את רכבו בדרך דו מסלולית וחד סטרית, על המסלול הימני וצמוד למדרכה. מהתמונות עולה, כי המדובר הוא בשדרה כאשר בכוון נסיעתו של המערער שני נתיבים אשר קו מקווקו מפריד ביניהם. בית משפט קמא קבע כי הרכב של המערער הוא הרכב היחידי שחנה בצמוד לאבני השפה של המדרכה. כן נקבע, כי רכב הנוסע בנתיב הימני חייב לעבור לנתיב השמאלי על מנת לעקוף את רכב המערער. בית משפט קמא ציין כי המערער הסכים בחקירתו הנגדית עם קביעה זו.

    

4. בית משפט קמא דחה את טענתו של המערער כי הבחינה של סעיף העבירה צריכה להיות בחינה סובייקטיבית שתלויה בשיקול דעתו של הנהג בלבד. נקבע כי הבחינה היא אובייקטיבית וכי יש לשאול אם הנאשם הפריע לתנועה אם לאו. בית המשפט קבע כי הכביש הוא דו מסלולי וכי זו מטרתו, ואם רצתה העירייה לסמן את המקום כחנייה, היא הייתה עושה זאת. גם תמרורים האוסרים חנייה על מדרכה לא קיימים והחנייה על המדרכה אסורה. הוא הדין לגבי איסור חנייה בדרך בינעירונית, שהיא אסורה למרות שאין תמרורים שאוסרים זאת – כך נקבע בהכרעת הדין.

    

5. בית משפט קמא הטעים כי אדם אינו יכול להחליט על דעת עצמו אם בגלל עומס תנועה כזה או אחר הוא יכול לחסום אחד מנתיבי התנועה. כן נדחתה טענתו של הנאשם כי אין במקום תמרור האוסר חניה וכי לכן מותר לחנות.