עפ"א 57909-10-15 רמאל נ' מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה גליל מרכזי עכ

הערעור ותמצית ההליכים עד כה;

1.לפניי ערעור על פסק הדין שניתן בבימ"ש השלום בעכו, על ידי כבוד השופטת זהבה קאודרס בנר - הכרעת דין מיום 9.7.15 וגזר דין מיום 17.9.15.

תחילת הפרשה, בהרשעה שהורשעה המערערת, בכתב אישום שהוגש נגדה לבימ"ש השלום בעכו, בת.פ. 3174/01 (להלן: "כתב האישום הראשון"). המערערת הורשעה על סמך הודאתה, בבנייה ללא היתר של בית, בשטח כולל של כ- 154 מ"ר, הנמצא בירכא, בגוש 18887 חלקה 19 מגרש 1 (להלן: "המבנה").

במסגרת גזר דין, שניתן, בתיק הנ"ל, ביום 31.3.05, בנוכחות הנאשמת, ניתן צו, המורה לה להרוס את הבית עד ליום 21.3.06 (להלן: "צו ההריסה" או "הצו").

לאחר שהמערערת לא קיימה את צו ההריסה, הוגש נגדה, ביום 1.1.08, כתב אישום (להלן: "כתב האישום השני"), בתיק קמא, בגין אי קיום צו ביהמ"ש, עבירה לפי ס' 205 ו- 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). בכתב האישום השני נטען כי מיום גזר הדין ועד ליום 28.9.07 לא הרסה הנאשמת את המבנה ולא הוציאה היתר בנייה לגביו, ובכך הפרה את הצו ביודעין.

2.המערערת טענה בבימ"ש קמא ובפניי, כי החלקה הייתה רשומה על שם חמה המנוח של המערערת, סלימאן רמאל ז"ל, כי בנכס לגביו חל הצו מתגורר גיסה של המערערת (אחי בעלה) וכי הודאת המערערת באישום שהוגש נגדה תיק הראשון נבעה כנראה מטעות ומאי הבנה ומתוך התייחסות מוטעית למבנה אחר הנמצא על אותה חלקה, ואשר נבנה על פי היתר בנייה שהוצא למערערת.

3.למעלה משנתיים לאחר שהוגש נגדה כתב האישום השני ולמעלה מחמש שנים לאחר שניתן פסק הדין הראשון, פנתה המערערת אל ביהמ"ש המחוזי בחיפה (בתל"פ 16028-04-10), בבקשה להארכת מועד לשם הגשת ערעור על פסק הדין הראשון. הבקשה נדחתה על ידי כב' השופטת רבקה פוקס, בהחלטה שניתנה על ידה ביום 23.6.10, בה נקבע, כי פסק הדין הראשון הוא פסק דין חלוט וכי נראה שהמערערת הבינה במה היא מודה, במסגרת התיק הראשון, שכן היא נתנה במבנה סימני זיהוי ואף טענה, שם, שהמשפחה מתפרנסת מהשכרת המבנה.

ביהמ"ש הוסיף ואמר, במסגרת ההחלטה הנ"ל, כי טענות המערערת לעניין זיהוי המבנה, תתבררנה בבימ"ש קמא, במסגרת הבירור שייערך בתיק השני.

4.הנה כי כן, פסק הדין הראשון הוא פסק דין חלוט ולפיכך, בצדק ובדין קבע בימ"ש קמא, כי כל שעליו לבחון הוא, מהו המבנה, אליו מתייחס כתב האישום הראשון והאם הוא עדיין עומד על תילו. שאם כן - אם המבנה אליו מתייחס כתב האישום הראשון לא נהרס - יש להרשיע את המערערת במיוחס לה בכתב האישום השני.