עפ"א 52464-12-16 עילם נ' עירית כפר סבא

1.המערער, אשר אינו מיוצג, הגיש ערעור על הרשעתו בבית המשפט לעניינים מקומיים בכפר סבא בהכרעת דיון מיום 10.11.2016, בגין העמדת רכב שלא כדין, ובניגוד לסימון אדום-לבן שעל שפת המדרכה, ועל גזר הדין בו הוטל עליו קנס בסך 1,750 ₪.

2.בהודעת הערעור טענות רבות המשמשות בערבוביה, ובהן טענות כלפי מנגנון האכיפה בכללותו, מהפיקוח העירוני בכפר סבא ועד לבית המשפט המחוזי, טענות הקשורות לתחושת הצדק של המערער, ואף טיעון לגבי הענישה הראויה, כמו זו אשר הושתה על המערער לאחרונה בגין עבירה דומה נוספת שעבר, וכללה קנס כספי בסך 300 ש"ח בלבד.

3.המשיבה מבקשת לדחות את הערעור ומבקשת לאמץ את הכרעת הדין וגזר הדין נושא הערעור מהטעמים שפורטו בהם.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ואף שמעתי הרחבה נוספת של הטיעון בדיון מיום 31.1.17, לא ראיתי מקום להתערב בפסק דינו המנומק והמאוזן של שופט בית המשפט לעניינים מקומיים.

5.המערער, אשר כופר בסמכות התמרור, בהיגיון מערכת אכיפת כללי החנייה ובמקצועיות מנגנוני האכיפה, מנהל את ענייניו בהתעלם מכללי החנייה ועל פי נוחותו.

אולם אכיפת חוקי העזר העירוניים נעשית על פי מתווה חוקתי והלכתי מחייב ולא על פי נוחותו של המערער. פסק הדין בעניינו פירט יפה את כל הנדרש לעניין זה, לרבות כאשר דחה מחמת מהימנות את גרסת המערער, שהעיד, בין היתר על כי הסימון על גבי המדרכה היה דהוי, כאשר לא מצא פגם בחוקיות התמרור המסומן על גבי המדרכה וכאשר לא מצא הגנה בכך שמטרת החנייה הבלתי חוקית הייתה לשם שליחת דואר ובטענה לגבי העדר סידורי חניה נוחים במקום.

6.בגזר הדין אף נבחנה באופן מקצועי וראוי המדיניות הענשית הרלבנטית, ואף נבחנו נסיבותיו של המערער, שהינו בעל עבר רלבנטי ומי שהצהיר על כך שבכוונתו להמשיך ולעבור את אותן עבירות.

בגזר הדין התחשב בית המשפט בניהול ההליך עד להרשעה, שעה שהוברר כי לא היה ממש בקו ההגנה, והקנס אשר הוטל, אמנם עולה בשיעור ניכר על הקנס המקורי, אך מתאים לנסיבות העניין.

לא מצאתי בטיעוני המערער בהם הצביע על הטלת קנסות נמוכים יותר בתיקים אחרים שניהל או בעניינים אחרים, שאינם ממין העניין, משום טעם להתערב בגובה הקנס אשר הוטל.