עפ"א 49280-10-12 אנגל נ' עיריית תל-אביב

לפני בקשה לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי עד לאחר קיום פגישה בין המבקשת לגב' לוין, הממונה על אגף תכנון ובניה בעיריית תל אביב אשר מועדה עוד לא ידוע וכלל לא ברור אם תתקיים. לחילופין נתבקש בית המשפט לקבוע דיון "עם כל הנוגעים בדבר".

הבקשה הוגשה במסגרת ערעור בו ניתן פסק דין ביום 13.2.2013 בו הוארך מועד ביצוע הצו על מנת ליתן שהות בידי המבקשת להסדיר את חוקיות הבניה.

דיי בתיאור לעיל על מנת להבהיר כי בית המשפט איננו יכול להיעתר לבקשה.

משהסתיים הדיון בערעור בראשית 2013, וכל בקשותיה החוזרות ונשנות של המבקשת הינן בקשות המעלות טענות חדשות אשר אין בינן לבין הדיון בערעור דבר וחצי דבר, בית המשפט אשר קם מכיסאו איננו רשאי להידרש להן.

די גם בבחינת הסעדים המבוקשים על מנת לדחות את הבקשה. בית הבית המשפט אינו דוחה ביצוע פסקי דין למועד שאיננו ידוע או למצער למועד סיומו של הליך לא ברור כפי שנתבקש כאן. ממילא ברור שבית המשפט איננו מקום התכנסות של "כל הנוגעים בדבר" שזהותם נותרה סתומה.

ניתן היה לעצור כאן ולחתום את הדברים. אבל, במקרה דנן, המבקשת איננה מיוצגת ועל כן אתן לה להנות מהספק שאיננה מבינה כראוי את כללי הדיון. לפיכך, אבקש להבהיר, מדוע גם לגופם של דברים דין בקשתה להידחות.

טענות המבקשת

בבקשתה העלתה המבקשת מספר טענות באופן לא סדור שאנסה לתארן כמיטב יכולתי.

ראשית, העותרת מתארת כיצד היא הייתה לקורבן של הנסיבות, כך היא נפלה קורבן לרשלנות עורך דינה אשר לא הגן עליה מפני הונאה, הקבלן אותו שכרה נטל את כספה ולא קיים את שהתחייב – הכל על פי הנטען.

שנית, המבקשת טוענת כי מעולם לא הכחישה כי בנתה שלא כדין וכל המחלוקת היא בדבר היקף הבניה הבלתי חוקית שהיא בנתה לבין הבניה הבלתי חוקית שבנו הבעלים הקודמים של הנכס.