עפ"א 43774-09-16 אבו עסא נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע ולביטול צו הריסה מנהלי, שהוציאה המשיבה לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). הצו הוצא נגד מבנה בו מתגורר המערער עם בני משפחתו. בית משפט קמא דחה את בקשתו של המערער ומכאן הערעור.

החלטתו של בית משפט קמא –

1. ביום 31.8.2016 דחה בית משפט קמא, בהחלטה האוחזת 50 עמודים, את בקשתו של המערער (בתיק-ב"ש 5535-11-15). בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה לפיה, המערער לא הצביע על זכות במקרקעין וכי זהו תנאי מקדמי לקיום דיון בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי. למרות שצוין בהחלטה כי די היה בכך כדי לדחות את הבקשה, דן בית משפט קמא והכריע במכלול הטענות שהועלו על ידי הצדדים בפניו.

    

2. עוד נקבע בהחלטת בית משפט השלום, כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב וכי גם עובדה זו מהווה עילה לדחיית הבקשה.

    

3. הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי היה מקום לדחות את הבקשה גם בשל כך שהמערער לא הגיש בקשה לביטול ההחלטה, המאריכה למשיבה את ההארכה לביצוע צו ההריסה המנהלי.

    

4. בהחלטתו הארוכה ניתח בית משפט קמא את המערך העובדתי שהונח לפניו לעניין השאלה אם צו ההריסה המנהלי נועד למנוע עובדה מוגמרת. בית המשפט בחן את גרסאותיו השונות של המערער בפניו, את הראיות ושאר העדויות שנשמעו, ניתח את חוות הדעת ותצלומי האוויר שהוצגו, התייחס לעדויות הפקחים מטעם המשיבה, וקבע בסופו של יום כי המדובר הוא בבניה חדשה וכי בסמוך להוצאת הצו, בוצעו עבודות נרחבות שלא היו קיימות במקרקעין, במתכונתם קודם לכן, וכי באותם המועדים, בעת גילוי המבנה על ידי הפקחים, לא הסתיימו עבודות הבניה. על כן, קבע בית משפט קמא הנכבד כי הצו אכן נועד למנוע עובדה מוגמרת.

    

5. עוד דחה בית משפט השלום את הטענה בדבר קיומה של הבטחה שלטונית למערער, כמו גם את גרסתו של המערער כי לא הובאו בפני מהנדס הועדה המחוזית מלוא הנתונים הצריכים טרם הוצאתו של צו המנהלי.