עפ"א 43331-02-14 שאוליאן נ' מדינת ישראל

כללי

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל – אביב בת.פ. 6243/12 (כב' השופט הימן). הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין מיום 25.11.13 והן כלפי גזר הדין מיום 3.1.14. בשל ריבוי טענות המערערת, בהן גם טענות שונות הקשורות לאופן ניהול ההליך על ידי בית משפט קמא, אסקור תחילה את ההליך שהתנהל.

   ההליך בבית משפט קמא

2. כנגד המערערת הוגש ביום 8.8.12 כתב אישום שעניינו שימוש חורג במקרקעין, עבירה לפי סעיפים 145 ו – 204 (ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק"). בהתאם לעובדות כתב האישום המערערת היא הבעלים של בניין ברחוב קפריסין 14 בתל – אביב, גוש 6627, חלקה 269 (להלן: "הבניין") וגם האחראית לשימוש בבניין. הבניין נבנה בהתאם להיתר בניה מס' 568 מיום 31.8.1950 ובהתאם להיתר שינויים מס' 227 מיום 24.6.1952. בקומת הקרקע של הבניין קיימת יחידה בשטח 120.44 מ"ר (להלן: "היחידה") אשר לפי היתרי הבניה ניתן לעשות בה שימוש למטרת שני חדרי שרטוט, מחסן וחדר שירות. ביום 23.1.12 נמצא כי נעשה ביחידה שימוש למטרת שתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות למגורים. לשימוש זה לא ניתן היתר ולכן הוא מהווה שימוש חורג.

3. בישיבת ההקראה ביום 26.11.12 ביקש ב"כ המערערת דאז לטעון שתי טענות מקדמיות: האחת, הגנה מן הצדק. הטענה הייתה כי באותו האזור הותר, עקרונית, שימוש מעורב, לעסק ולמגורים, ולכן אין לנקוט הליך פלילי מקום בו מדובר בשימוש מותר באזור, שימוש אשר אף מפריע לסביבה פחות משימוש אחר. השנייה, פגם בכתב האישום, בשל אי פירוט עובדתי מספק בכתב האישום. בית משפט קמא קבע כי הטענות תוגשנה בכתב. לאחר שהוגשו טענות הצדדים דחה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.3.13 את שתי הטענות. בעניין הטענה לפגם בכתב האישום נקבע כי העובדות הרלוונטיות כלולות בכתב האישום וכי אין חובה על המשיבה לכלול בכתב האישום רקע או מעטפת לעובדות. בעניין טענת ההגנה מן הצדק נקבע כי כתב האישום דן בשימוש בשתי יחידות מגורים נפרדות, מקום בו ההיתר הוא ליחידה אחת. אין מדובר בשימוש מעורב בנכס מבלי לשנות את מספר יחידות הדיור בו ופתוחה הדרך בפני המערערת להוכיח כי היתרי הבניה מתירים שימוש בשתי יחידות מגורים נפרדות בקומת הקרקע.

4. במסגרת ההחלטה על דחיית הטענות המקדמיות נקבע כי ראיות הצדדים ישמעו ביום 7.10.13.

5. ביום 29.9.13 פנתה המערערת, בעצמה, לבית משפט קמא בבקשה לביטול מועד ההוכחות. היא ציינה כי בא כוחה אינו מייצג אותה עוד כיון שחברותו בלשכת עורכי הדין הושעתה. היא ציינה כי היא מבקשת שהתיק יקבע לישיבת הקראה טרם שמיעת ראיות. כך יהיה בידה זמן מספק על מנת לשכור שירותי עורך – דין אחר. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מאותו היום כי אין מקום לקבוע ישיבת הקראה. המערערת התבקשה להבהיר מתי נודעו לה הדברים אותם ציינה בבקשתה ובא כוחה הקודם של המערערת התבקש להעביר התייחסותו לנושא. ביום 2.10.13 הודיע לבית משפט קמא בא כוחה החדש של המערערת, בנה, כי בא כוחה הקודם הודיע לה על השעייתו במהלך אפריל 2013. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מאותו היום כי על עניין שנודע בחודש אפריל אין מקום להודיע ערב שמיעת הראיות וכי הדיון יתקיים כמתוכנן.

6. ביום 7.10.13 החלו להישמע הראיות בתיק. מטעם המשיבה העיד המהנדס דרור שיוביץ, אשר הגיש מסמכים שונים, לרבות היתרי הבניה מתיק הבניין, לאחר שהתנגדות המערערת להגשתם נדחתה. המערערת בחרה לא להעיד. מטעמה העיד בעלה, מר שאוליאן. עם סיום מתן עדותו ביקש ב"כ המערערת לקבוע מועד נוסף להוכחות, אליו תוזמן לעדות מטעם המערערת מפקחת נוספת של עיריית תל – אביב, הגב' ברטה לוסטיק, אשר הייתה רשומה ברשימת עדי המשיבה בכתב האישום ולא זומנה על ידי המשיבה. עוד ביקש ב"כ המערערת כי במועד זה יזומן טכנאי מחשבים, אשר, כנטען על ידי מר שאוליאן, היה במקום עת נערכה הביקורת מטעם המשיבה. נטען כי אותו טכנאי לא התייצב ביום 7.10.13 מפאת מחלה. בית משפט קמא קבע כי הטכנאי יזומן רק בכפוף להצגת אישור רפואי ערוך כדין, הקובע שלא היה בכוחו להתייצב. הבקשה לזימונה של הגב' לוסטיק אושרה. ב"כ המערערת הודיע, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי לא יבקש לזמן עדים נוספים. הדיון נקבע ליום 23.10.13.

7. ביום 14.10.13 הגישה המערערת בקשה לזימון עד נוסף, מר נתן שירר ממחלקת הפיקוח על הבניה בעיריית תל – אביב. בבקשה נטען כי העד מוזמן לצורך הוכחת טענת האכיפה הבררנית, אותה מבקשת המערערת לטעון, נוכח מסמכים שהתגלו למערערת לאחר הדיון. הבקשה נדחתה באותו היום, מהנימוק שב"כ המערערת הצהיר מפורשות כי לא יבקש לזמן עדים נוספים ונוכח העובדה שעד זה גם לא מופיע ברשימת עדי המשיבה בכתב האישום, כך שהיה צריך לבקש זימונו מראש. בקשה לדחיית מועד ההוכחות ובקשה להחלפת ייצוג מטעם המערערת שהוגשה ביום 16.10.14 אף היא נדחתה.