עפ"א 34261-09-14

מבוא וטיב המחלוקת

המערער פנה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בחיפה שניתנה בתיק ב"ש 45/14 ביום 15.6.2014, לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להישפט, בעקבות דו"ח חניה בסכום של 100 ש"ח שניתן בקשר לרכב שבבעלות בתו. הערעור שאמור היה להיות מוגש בחלוף 45 יום (שחלפו ביום 1.8.2014) ביום הראשון בתום פגרת בית משפט-1.9.2014, הוגש ביום 14.9.2015, כמעט שלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה.

לטענת המערער הערעור הוגש באיחור בשל טעות בתום לב לגבי המצב המשפטי, לטענתו בקשתו עומדת במבחנים למתן הארכת המועד, לטענתו במקרה זה אין פגיעה בסופיות הדיון, מצבה של המשיבה לא השתנה לרעה בעקבות האיחור, שכן היא אינה נוקטת בצעדים כל שהם לגביית החוב, ומדובר בסכום שאינו מהותי ביחס להיקף פעילותה של המשיבה.

המבקש טוען כי סיכוי הערעור להתקבל, שכן בית משפט קמא ביסס קביעתו בדבר מסירת ההזמנה לדיון על מסמך המצביע כי לא הייתה מסירה. המבקש מוסיף כי בית משפט קמא לא זימן את המבקש, לא שמע את טענותיו, על כן יש להאריך המועד למניעת עיוות דין.

המשיבה מתנגדת לבקשה, היא סבורה כי הטענות שהעלה המבקש אינן מקימות נסיבות כפי שצוינו בפסיקה ואשר מצדיקות קבלת הבקשה.

המבקש בתשובתו לבקשה, שב והדגיש שיש לקבל הבקשה, הוא הבהיר כי ב"כ המשיבה לא הצביע על נזק שייגרם למשיבה בשל קיום הליך הערעור, מה גם שלא טען לפגיעה באינטרס ההסתמכות.

דיון

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 15.6.2014 ובנסיבות אלו להורות על מחיקת הערעור.

אקדים ואבהיר למערער טעות בסיסית בהבנת מכלול העניינים בהתייחסו רק לשאלה, מהו גובה הנזק שייגרם למשיבה אם יתקיים דיון בערעור, על הפרק גם זמנם של כלל המתדיינים האחרים שהוא משאב יקר ערך, בענין דומה (אם כי בהליך אזרחי ) נקבע על ידי בית המשפט העליון כך:

"גם מימוש זכות דיונית צריך להיעשות על-פי עקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנדרש במכלול הנסיבות (ובהן, בין היתר – סוג ההליך, שווי נשוא ההליך, מיהות בעלי הדין, מועד היווצרות העילה נושא ההליך, סוג הנזק: גוף או רכוש וכיוצ"ב, אופי הזכות הנפגעת, הסוגיה המשפטית בה מדובר, טיב הטענות הערעוריות, השלכות הרוחב שיש להכרעה במחלוקת ומספר הערכאות שכבר דנו בנושא). חריגה ממשית מעקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק 'זמנו היקר של בית המשפט', שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נמסר כפקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשווא" (רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (8.5.2014).